סיפורי טוקיו הוטל.

"אוקיי , מי אתה ומה אתה עושה בתוך הארון?" שאל דניאל את ביל.

"אני האממ"

"זה אחי , והוא פה."טום גיחך גיחוך מובך.

"אוקי , ולמה הוא בפאקינג ארון?" שאל דניאל טום.

"כי אני חשבתי שאסור להביא אנשים לחדר , אז החבאתי אותו בארון." אמר טום מתסכל לרצפה , לא יודע מה לעשות עם עצמו.

הוא רוצה לברוח , או שהאדמה תבלע אותו , אבל זה לא קורה.

"דניאל , או איך שלא קוראים לך , מי אתה?" שאל ביל

"אני השותף לחדר של טום , ו.."

"והוא עכשיו הגיע משמירה והוא עייף , בוא ביל כדי שנזוז." עצר טום את דניאל ולקח את ביל בידו.

"לא לא אני רוצה להבין משו , אתה והוא ביחד טום?! אה?! תענה לי!" שאלה ביל בכעס ודחף את טום.

"מה , לא , אנחנו לא , מה יש לך?!" שאל טום.

"מה לא ? מה ? אנחנו כה , טוב אתה בטח כבר ראית ושמעת מה הלך פה."אמר דניאל לביל.

"אוקי , הבנתי . בי!" יצא ביל מהחדר , טרק אחריו את הדלת ורץ בדרך החוצה.

דמעות ירדו על פניו , לא ידע אם טום משקר או אומר את האמת , הוא אמר שלא היה לו קל בלעדיו ושהוא לא יכול בלעדיו.

אבל מסתבר שהיה לו עוד מישהו , מישהו! חוץ מהילדה שראה.

הוא הרגיש רע ומלוכלך , וכל מה שקרה בניהם עכשיו הלך לפח , לא שווה כלום.

"או נו הייתה חייב להגיד את זה ? !  אה ? !  " צעק טום על דניאל.

"מה ? למה לא? ! הרי היינו ביחד ,  למה להסתיר את זה ? ! זה אח שלך לא ? ! הוא יבין." אמר דניאל

"זה לא עניינך אם הוא יבין או לא , ולא היית צריך להגיד את זה ! זה הכל !" אמר טום.

"אני לא מבין אותך אני באמת לא מבין אותך ! מה יש לך ? ! זה לא שיש לך משו איתו ! זה אח שלך!" אמר דניאל!

"תקשיב ותשיב לי טוב עכשיו , זה לא עניינך! אל תתערב לי בחיים! אח שלי , לא אח שלי , לא אכפת לך! די נשבר לי!" צעק טום.

טום לא הבין על מי ועל מה הוא באמת עצבני , על זה שביל גילה את השקר שלו , ופגע בו , או על זה שדניאל באמת עיצבן אותו.

טום הלך לעבר הדלת ופגש את לוסי מולו , בדיוק באה לדפוק בלדת.

"היי בדיוק באתי אליך , התגעגעתי." אמר וקפצה עליו.

"אה היי , אני , אהמ ,  אני בדיוק הולך." אמר טום

"היי אתה לא הולך לשומקום!" אמר דניאל ופתח את הדלת כדי לעצור את טום.

"מה את עושה פה? ! ועוד מחובקת עם טום ? !" שאל דניאל.

"סתם חיבקה אותי , אני הולך. בי" אמר טום ובא ללכת מהחדר.

"אתה לא זז. מה הולך פה?" שאל דניאל

"לא זה לא מה שאתה חושב דניאל זה סתם חיבוק , אני סתם , אני באתי אלייך." אמר בהססנות והלכה לעבר דניאל.

"אני לא מאמין לך , לא לך ולא לו , "אמר דניאל.

"תקשיבי אני וטום ..."

"מה אני ואתה מה?!" אמר טום.

"אני והוא כלום , אני הולך ואל תבואו אחרי! תסדרו את העניינים  שלכם לבד!" אמר טום ויצא מהר מן החדר.

רץ במסדרון מקווה שלא פספס את ביל , מפנה את דרכו החוצה ומחפש את ביל.

בחוץ קר , כבר כמעט בוקר ביל לא נמצא בשום מקום.

הלב של טום החל לפעום מהר , החל להזיע ולהיכנס למתח כי לא ראה את ביל בשום מקום , חשב אולי קרה לו משהו.

הוא לא רצה לתת לו ללכת ככה הביתה לבד.

הוא היה חייב למצאו אותו וזה היה חייב להיות עכשיו.

טום חזר לחדרו שיהיה ריק , לקח את התיק שלו , שם בו את כל בגדיו ויצא מן החדר.

בדרכו החוצה ראה את לוסי הולכת מולו , הוא כל כך לא רצה לדבר איתה עכשיו.

"היי , לאן אתה הולך?" שאלה לוסי תופסת בידו.

"הביתה." אמר טום בקרירות.

"שמעי , אני מצטער על הכל , אבל אני חייב ללכת , לא רציתי שזה יצא ככה , אני מצטער." אמר לה.

"זה בסדר , זה כבר לא משנה , אני ודניאל לא ביחד , זה לא בסדר מה שעשיתי לו , לך , אני מצעטרת."  לוסי הסתכלה עליו ואמרה לו.

"או , אני מצטער , חבל שזה לא יצא אחרת."

"כן , נסיעה טובה." אמרה לו וחיבקה אותו.

"תודה." חיבק אותה חזקה והלך לו החוצה.

טום תפס את המונית הראשונה שראה וכיוון אותה לביתו.

טום ישב מאחור , מסתכל בחלון וחושב על כל הדברים היפים שהוא חווה עם ביל באותו הלילה.

הוא חשב על הלילה הראשון שלהם יחד , הוא הרגיש כל כך טוב ,

כל כך שלם עם ביל , עכשיו ופעם קודמת.

ביל הוא מה שהוא.

חושב עליו ודמעות כבדות זולגות על פניו.

אחרי נסיעה ארוכה של כמה שעות טום הגיע הביתה.

יצא מהמונית , שילם לו ועמד מול דלת הכניסה.

דפק בדלת ואימו עמדה מולו מופתעת.

"היי" אמר לה ,  שהוא שמח לראות אותה , התגעגע אליה מאוד.

"סוף סוף אתה פה." חיבקה אותו , נישקה אותו ובכתה , כמו תמיד.

"כה , סוף ,  סוף

איפה ביל?" שאל.

"בחדר למעלה , אתה לא רעב?" שאלה אותו

"לא אמא אני לא רעב , אני כבר יורד." אמר לה בעודו עולה לאט ,  לאט במדרגות.

מן החדר של ביל יצאה מוזיקה בפול ווליום , כמו תמיד , כשהוא היה עצוב , עצבני , שמח , תמיד הייתה שם מוזיקה.

דפק על הדלת , לא הייתה תשובה.

דפק שוב מספק פעמים , עדיין לא הייתה תשובה.

פתח אותה ועיניו נפגשו עם של ביל.

ביל שכב על גבו במיטה שלו מקשיב למוזיקה וכמה ניירות מפוזרים לידו למקרה שיבוא לו משו לכתוב.

טום לא ידע אם להיכנס או לא..אבל עמד שם שהוא מחזיק את התיק שלו בידו.

"היי" אמר טום בהיסוס.

התקדם לעברו של ביל לאט.

"חזרתי" עמד מולו ושם את ידו על פניו של ביל.

רק רציתי ליידע אותך" עדיין אין תשובה מביל.

"אתה לא מדבר?" שאלה טום.

ביל הפנה את גבו אל טום והגביר את המוזיקה.

טוב אז אם זה ככה , אני , אני ילך לחדר שלי עכשיו. " אמר טום  , הפנה את גבו ויצא מן החדר.

פתח את דלת חדרו ונכנס לשם , שם את תיקו על המיטה נשכב עליה , חושב מה על מה שהולך להיות עכשיו.

אולי זה לא טוב שהוא חזר , אולי הוא היה צריך להישאר.

כן , עדיף לו היה להישאר , עדיף הכל מהשקט הזה והמבוכה שהולכת להיות בניהם.

לא טוב לו בלעדיו ולא טוב לו איתו , אבל אין מה לעשות , הוא צריך אותו לידו , את ביל שלו , בלי דיבורים ובלי מבטים.

אבל קרוב.

ביל סגר את עיניו בחוזקה ודמיין את טום עומד מולו עם ידו על פניו.

זה הרגיש לו כל כך טוב , למרות שהיו בנפרד מכה כמה שעות והוא כבר לא יכל בלעדיו.

הוא רצה אותו חזרה.

עצם העובדה שהוא חזר רק בשבילי עשתה לו טוב , אבל הוא לא יכול היה לשכוח את מה שטום עשה לו.

היה עם בחור אחר ולא סיפר לו , זה שבר אותו.

טום שכב לו על מיטתו עם ידו מאחורי גבו חושב על מה שעשה.

הוא היה עייף , עצם את עיניו וניסה להירדם.

בעודו שוקע כמעט בשינה נשמעה הדלת שהיא נפתחת , ביל עמד מולה.

"אפשר להיכנס ? !" שאל בקרירות.

טום הסתובב אליו ואמר.

"כן , תיכנס."

ביל התיישב על המטה בוהה ברצפה לא יודע מה להגיד , מה לעשות.

טום קם ונישען על הקיר.

"שמע..אני...אני לא יודע איך להצטער על מה שראית ומה שאתה יודע עכשיו , אבל מה שהיה עם דניאל

זה היה בגלל הריקנות שהרגשתי שאתה לא הייתה איתי.

אני הייתי חייב חברה לא משנה מאפיה ואיך זה בא.

הייתי חייב מישהו שינחם אותי , שיוציא אותי מכל זה , הייתי חייב חום , אהבה , מגע , הייתי כל כך עצוב, ריק , אבוד בלעדייך.

אני יודע שאתה בטח לא מבין את זה , ואתה בטח חושב שאני מחרטט אותך בדברים וזה בטח לא נכון ואני באמת רציתי אותו

ואני משחק בך , אבל זה לא נכון.

אני הייתי חייב מישהו והוא פשוט היה שם ,

גרם לי להרגיש שייך באיזה שהוא מובן , גרם לי להרגיש לא לבד.

אבל ריק בהחלט הרגשתי , שום דבר לא שינה את מה שהרגשתי ומה שאני מרגיש אלייך.

אני מצטער ביל , אני לא רוצה שאף פעם תסבול או תבכה בגללי , אני יודע שזה כבר קרה אבל אני לא יכול לסבול את המחשבה

שאתה סובל בגללי , אתה הדבר שאני הכי אוהב , יאהב ואהבתי בעולם , אתה הכל בשבילי.

אני יודע שבטח כל המילים האלה לא עוזרות לך להבין אבל.."

"ששש" אמר ביל והתקרב אל טום.

"אני יודע , אני יודע הכל ואני מבין אותך , אל תסביר לי כי זה גם ככה כואב."

"אני כל כך מצטער" אמר טום והסתכל עליו במבט של חרטה.

"זה לא משנה עכשיו , העיקר שאתה פה , איתי. כבר חשבתי שלא תחזור."

"איך חשבת את זה ? אני לא מסוגל לאבד אותך , אתה לא מבין ? לא מסוגל." אמר טום ותופס את פניו של ביל בשתי ידיו.

"גם אני לא . ואני לא אתן לזה לקרות שוב . " אמר ביל והתקרב אל טום.

טום קירב את עצמו אליו ולחש לו.

"אני אוהב אותך , אני כל כך אוהב אותך ביל."

"גם אני אותך , כל כך אוהב אותך טומי שלי." ונישק אותו נשיקה מלאת תשוקה.

נושך את שפתיו השכיב טום את אחיו על גבו ולחש לו שראשו ליד צווארו

"בוא נברח מפה."

"מה?." שאל ביל בגיחוך והסתכל על טום.

"כן, נברח מפה , רק אתה ואני . לבד" הסתכל בעיניו החומות.

"מה ? מתי ? עכשיו ? " שאל ביל.

טום התרומם והתיישב ואמר.

"עכשיו , מחר , עדיף מחר על הבוקר אני עייף , אני כן , אפשר מחר." אמר טום

ביל התקרב ושם את ראשו על בטנו של טום ואמר לו.

"אתה לא פוחד?"

"שאני איתך לא." אמר טום

ביל צחק ואמר

"זה קצת גדול לא?"שאל ביל.

"כה , אבל זה יהיה כיף.." אמר טום בביטחון

"מה נגיד לאמא?" שאל ביל

"חופשה , נגיד לה שאנחנו בחופשת קיץ , ונחזור עוד כמה שבועות."

"לדבר איתה?זה לא ילך." אמר ביל.

"אז נכתוב לה פתק אז נתקשר  , יהיה בסדר" אמר טום.

"אוקי , אז קדימה , קום! הולכים!" אמר לו ביל ורץ לארוז את דבריו.

השניים ארזו את כל מה שהם צריכים , הזמינו כרטיסים לחוף באיי מרוחק מהכל ארגנו את הכל והלכו לישון מוקדם כדאי לקום מוקדם בבוקר.

ביל התעורר ראשון בשעה מאוד מוקדמת , הלך אל חדרו של טום העיר אותו והשניים תפסו מונית ונסעו לכיוון שדה התעופה.

"הכל יהיה בסדר נכון?" שאל ביל את טום.

"כן , אל תדאג , אני איתך , אני לא עוזב לשום מקום." חייך אליו ותפס את ידו.

השניים יצאו מהמונית  , נכנסו לשדה התעופה עברו את כל המיונים הדרושים ועלו על המטוס.

תקציר סיום:

ביל וטום עלו על המטוס והגיעו לאי מרוחק שם פגשו את חבריהם ללהקה טוקיו הוטל גוסטאב וגיאורג

הארבעה נהיו חברים טובים והקימו להקשה שכיום מצליחה בכל אירופה ובארצות שונות בעולם.

האמת שמאחורי התאומים.

מקוות שאהבתן.