RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2003
המומחה והפילוסוף
ההורים שלי נהגו להאשים אותי שאני לא מתמידה בשום דבר. עשרות קורסים וחוגים, וברובם, נהגתי רק "לטעום" וללכת. כמעט ואין משהו שהחזיק אצלי שנים ארוכות כתחביב מסודר, בטח לא דברים שהחלו בגיל צעיר. דוגמאות: אורגן, בלט (של מי היה הרעיון המטומטם הזה?), סקסופון (על זה הם בחיים לא יסלחו לי), ענייני אלקטרוניקה שונים, הרצון שלי להיות רופאה בגיל צעיר, קראטה, אומנויות לחימה אחרות ועוד ועוד.
בחלק מהמקרים חוסר ההתמדה נבע מכך שלא הייתי סגורה על מה שאני רוצה, וגם מכך שהורי בחרו בשבילי מה יהיו תחומי העניין שלי (זה פסק בגיל צעיר מאד, כשהם הבינו שזה לא ילך). אולי זה נבע גם מכך שכשאתה לא משלם על משהו בכספך שלך, איכשהו הזלזול מבצבץ בקצוות (מישהו יכול להגיד "3 פעמים בגרות במתמטיקה"?). היום אני יודעת, שזה נובע בעיקר מהעובדה שאני פשוט טיפוס הפילוסוף.
פשוט - יש גישה המחלקת את האנשים המלומדים ל-2: המומחה והפילוסוף. במלים קצרות, המומחה הוא זה שיודע יותר ויותר על פחות ופחות, ואילו הפילוסוף הוא זה שיודע פחות ופחות על יותר ויותר. שניהם יפים בעיני, שלא תהיינה טעויות, אולם אני, ללא כל ספק, משתייכת לטיפוס הפילוסוף. נוגעת, טועמת, ממשיכה הלאה. אני יכולה לנהל שיחה עם כל אחד כמעט על כל נושא. החל מספורט איזוטרי, דרך מכוניות, כלי נשק, מחשבים, אינטרנט, בישול, איפור, פנינה רוזנבלום, טארוט ומיסטיקה, ביולוגיה, תורת החרקים, אמונות טפלות, כתיבה, הארי פוטר, קרל פופר, משחק החיים, פיצוצים ועבודות עפר, סקס, סקס ביזארי, תופים, רוק כבד, מוזיקה קלאסית, וכלה בפוליטיקה, אקטואליה "קשה" ורכילות הוליוודית ועוד ועוד. הכל מהכל. כזאת אני. נכון, יש מספר תחומים בהם אני מבינה יותר מהאדם הממוצע, אבל באופן כללי אפשר לומר שכמעט הכל מעניין אותי ברמה זו או אחרת.
מנפלאות האינטרנט - היום אני כבר לא צריכה ללכת למבוגר ולשאול אותו "למה זה ככה" או "מה זה...". היום, אם יש מושג, נושא או עובדה שמעניינים אותי, אני פשוט הולכת לעשות מחקר עצמאי. לרוב זה יהיה מחקר חד-פעמי, העובדה תתוייק בראש וזהו. ולפעמים הנושא סוחף ומרתק אותי, ואני ממשיכה איתו הלאה.
אגב, לא כל האנשים נופלים באחת הקטגוריות האלה. יש קטגוריה שלישית, של אלה שכלום לא מעניין אותם. שהכל עובר להם מעל הראש, שאנטי שאנטי. אלה שדבקים בבינוניות ובשטחיות כדרך חיים, ובזים לכל מי שעושה אחרת. אלה שצחקו עלינו, ה"חנונים" בבית ספר. אלה שנוחרים בבוז למראהו של ספר, שמעקמים את הפרצוף כשמישהו אומר "פילוסופיה" או "מדע", אלה שלא יודעים מי היה הנשיא הראשון של המדינה או מה זה פוטוסינתזה. ואני לא בזה לאלה שלמשל בוחרים להיות נגרים, או פועלי בניין או קוסמטיקאיות. להיפך. אלה המומחים. אבל אם אתה כבר במקצוע, לפחות תשאף לדעת את כל אשר אפשר לדעת במקצוע. לא חייבים ידע כללי, לא כולם צריכים להיות פילוסופים. יש המון כאלה שלא רוצים לדעת, והם למעשה הרוב. אם מדברים על פחד, אלה האנשים שהכי מפחידים אותי. יש כל כך הרבה מהם, וחלק לא קטן הם בעלי השפעה ישירה ועקיפה על החיים שלי. הם מנהלים את המדינה, מלמדים ילדים, מתכננים אסטרטגיות עסקיות. הם יכולים להיות אנשים שאני מכירה בדרך זו או אחרת, והם חושבים שהכי טוב זה לחיות ככה. זה מפחיד אותי, כי הבורות היא כלי הנשק שבו אנו משתמשים כדי להשמיד את עצמנו.
| |
| כינוי:
בת: 48 Yahoo:
one_end_all
 תמונה |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
