| |
נוגעת, טועמת, הולכת... הכל מהכל - סיפורים מוזרים, תמונות מצחיקות, אינטרנט, ספורט (בעיקר טניס), הומור עוקצני ככל האפשר, מחשבים, סרטוני וידיאו וכל מה שכיף ומעניין ברשת ואצלי
|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2009
דארלינג רוטיסרי - עוד מסעדה סתמית
פעם בכמה זמן, בעיקר תודות ליחסי ציבור משומנים וכתבי אוכל עצלנים, פורצת איזו מסעדה ל"שיח" האינטרנטי ושמה נישא על כל מקלדת. בזמן האחרון אלה בעיקר מסעדות קטנות, די זולות יחסית ולכאורה לא מתיימרות.
הנה חוק שכמעט תמיד עובד מבחינתי: כשהרבה יותר מדי אנשים מתלהבים בהיסטריה ממשהו, סביר להניח שהוא לא שווה הרבה. זה נכון מאוד לגבי ספרים, סרטים - וגם אוכל.
על דארלינג רוטיסרי אני שומעת יותר מדי בזמן האחרון, והיום הזדמן לי לאכול שם עם אבא שלי, לרגל שום מאורע מיוחד. פשוט התחשק לי עוף צלוי, ומאחר שהמקום שבו מוכרים את העוף הצלוי הטוב ביותר, ברחוב ברזילי בתל אביב, היה סגור, הלכנו לדארלינג רוטיסרי המדוברת.
מה אומר ומה אגיד. לא היה נורא או משהו. עוף. תפוחי אדמה. צלויים בגריל. מחירים סבירים פחות או יותר. שירות חביב ומרושל.
תוספת הסלט קמצנית להחריד. רוטב הצ'ימיצ'ורי לא היה מלהיב. תפוחי האדמה היו טעימים. אבל אני באתי בשביל העוף. והעוף היה פשוט סתם - לא טעים במיוחד, לא מעניין, לא רך להפליא (למעשה, החלק של החזה היה די יבש ולא סימפטי), העור של העוף, שאמור היה לספוג את כל הטעמים המגניבים של הצלייה והתבלינים (והוא אחד המבחנים האמיתיים לעוף צלוי טוב) היה תפל ולא מפתה בכלל.
בקיצור, מקום סתמי עם אוכל סתמי. לא יקר, לא זול, לא נורא, לא כלום. לא סביר שנחזור. ממה היתה ההתלהבות, לא ברור.
| |
| כינוי:
בת: 47 Yahoo:
one_end_all
 תמונה |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
