RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2009
 התמנון שנגע בי
חודשים ארוכים לא טבלתי במי מלח. הפעם האחרונה היתה בחורף, עת ביצענו צלילת Scuba Surfing משעשעת ביפו. היה נחמד, אבל הבטיחו לי תמנונים. למעשה, מבטיחים לי צלילת לילה עם תמנונים בים התיכון כבר די הרבה זמן, ולאחר לחץ פיזי מתון, התקנת וירוסים זדוניים במחשב, ניגו'סים בלתי פוסקים והעמדת פנים שאני מתרגמת בשבילו תבנית של וורדפרס ללא חיוב, הסכים חברי הטוב אמיר לקחת אותי לצלילת לילה במכמורת, ולו רק כדי שיהיה לו קצת שקט.
היינו ארבעה, כולם צוללים ותיקים/מדריכים/וטרינרים/מצוידים במצלמה. הגענו למכמורת והתארגנו. צעדה קצרה עם הציוד עלינו, והיינו בתוך המים. צלילות לילה הן רדודות בדרך כלל. בים תיכון, כשהים מעט פעיל, המשמעות היא שמרגישים היטב את תנועת הגלים. זה ממש לא מפריע, בטח לא למי שמורגל בצלילות ים תיכון, אבל כשרוצים לצלם זה לא ממש נוח. לפחות לא לצלמים חובבנים כמוני. בגלל זה צילמתי חמש תמונות בדיוק, אבל לי זה הספיק (זה היה התירוץ שמסביר למה יש מעט תמונות. עכשיו אפשר להמשיך?).
ב-20 הדקות הראשונות זכינו לנוף ים תיכוני אופייני - קצת חול, כל מיני אצות ועלים מרחפים ושום דבר חי. בלילה, לאור הפנסים, הכל מאוד מתעתע. רואים תנועה כלשהי, מכוונים אליה את הפנס, ואז "שיט, אצה". או, לחלופין "סעמק. שקית". התחלתי לחשוב שסידרו אותי, ושתמנונים אני אמשיך לראות בסרטוני יו-טיוב ובחלומות. אבל אז התחילה החגיגה. ראשון ביקר אותנו תמנון תינוק, שלא לומר תמנונון. אני לא כל כך טובה באיתור חיות במים (למרות שנים של צלילה). אני יכולה להסתכל שעה על איזה דג נפוץ ומשעמם לכאורה, בעוד שסנטימטר לידו מתחבא איזה מיני-דולפין או לפחות דיונון או אטרקציה מעניינת יותר - ואני בכלל לא אשים לב. למזלי, חבריי לצלילה ניחנו בחוש ציד מפותח, וכל כמה דקות זכינו בנפנופי פנס עירניים, שמצביעים על אטרקציה כזו או אחרת בצלילה. אחרי התמנונון היו עוד שפע של אטרקציות מענגות - תמנונים, דיונונים, חשמלנים, דגים ועוד מיני מסרקניות ויצורים אחרים. היינו כמעט שעתיים מתחת למים, והיה שווה כל שנייה.
אני באתי לצלילה הזו בעיקר בשביל התמנונים. זהו יצור מדהים בעיני. אפשר לבלות איתו שעות ולהסתכל עליו. הם חכמים וסקרנים, וזה פשוט תענוג. מבחינת מד האטקרציה, לטעמי, תמנון אוכל כריש בכל רגע נתון. בצלילה הזו ראיתי תמנונים יותר מאשר בכל צלילה אחרת בחיי, ועם אחד, חברותי במיוחד, אפילו פיתחתי מערכת יחסים. זה התחיל מכך שהוא שלח זרוע לבדוק את המצלמה שלי, ובלי להתבייש המשיך ונדבק לי לאצבע, כדי לבדוק מה זה לעזאזל היצור הגדול והמבעבע הזה. למותר לציין שרוב הדגים בסביבה בטח נבהלו מצווחות האושר וההתרגשות שלי. הייתי יכולה להישאר שם כל הלילה ולשחק עם התמנון טאקי אם הוא היה רוצה, אבל בסוף היינו צריכים להמשיך הלאה. לפני שעזבנו אותו, הוא עוד עשה לנו כל מיני ריקודים, פוזות, שינויי צבע ופרישת זרועות. היו עוד הרבה תמנונים בצלילה הזו, אבל אף אחד לא היה חברותי ומדהים כמו זה. היה מעולה.
הצלילה הזו נכנסה לפנתיאון 10 הצלילות המשובחות ביותר שאי פעם ביצעתי, והיא ניצבת בגאון ביחד עם צלילות כמו הג'קפיש אלי, השירה, ראש הנקרה וצלילות לילה אחרות בסיני.
היה אפשר לסיים את הפוסט הזה פה, בנימה אוטופית, אבל אנחנו חיים במדינת ישראל. אז הנה תוספת לקינוח: סיימנו את הצלילה שמחים אך רעבים. למרות הבטחות סרק ומצגי שווא, שדיברו על המבורגר מדוגם בבר ברמת השרון, החלטנו להסתפק ברול אנטריקוט ורול עוף ב"קרנף". ירדתי מהר מהטנדר כדי להביא לנו אוכל. בבואי לשלם, פתחתי את הארנק וגיליתי לתדהמתי שלא נשאר לי אפילו שטר מזומן אחד, מה שהיה מוזר ביותר, שכן באותו יום ממש קניתי ושילמתי בשטר של 200 ש"ח, וקיבלתי עודף - אירוע שאני זוכרת בבירור. קיללתי את עצמי על טיפשותי, שלכאורה בגללה איבדתי את הכסף, ושילמתי באשראי, כשאני תוהה כל הזמן מה קרה לכסף שלי.
חזרתי לטנדר וסיפרתי לאמיר על מוזרותו של האירוע. למרות העייפות, לאמיר יש מוח בלשי הרבה יותר טוב משלי, והוא נזכר שבעל המכונית שבה שמנו את כל התיקים (בבגז'), מצא שריטה על מנעול תא המטען וחשב שניסו לפרוץ. מכיוון שבדקנו והכל היה במקום, הנחנו שלא הצליחו והמשיכו הלאה. כמו שאתם כבר יודעים, Assumption is the mother of all fuckups. אמיר בדק בארנק שלו, וגילה שגם לו נעלמו כל המזומנים. טלפון מהיר לחברינו הצוללים, גילה שגם הם איבדו כל טיפת מזומן, וגם אייפון אחד. כל השאר - ארנקים, תעודות זהות, כרטיסי אשראי וצ'קים - נותרו במקומם ולא נגעו בהם. ממש גנבים מתחשבים וחמודים.
כן, הגנבים במכמורת חיכו שניכנס למים, פרצו בניחותא את תא המטען, מצאו את כל הארנקים, ניקו אותם ממזומנים, והחזירו הכל למקום, כאילו לא היו שם. משהו כמו 1,300 שקל לחצי שעת עבודה. לא רע, ואפילו לא צריך לשלם מס הכנסה.
וכך, חווינו את אחת מצלילות הלילה המשובחות והיקרות בהיסטוריה של הצלילה בארץ ישראל. לפי החשבון שלי, שילמנו משהו כמו 100 שקל לתמנון. האמת, היה יכול להיות די מדכא, אבל בגלל שהצלילה היתה כל כך מוצלחת, עוגמת הנפש הפיננסית התעמעמה מעט. בפעם הבאה - לא מביאה מזומן בכלל, לא מחביאה תיקים בבגז' ומשתדלת לצלם קצת יותר. התמנון שבאדם ינצח.
| |
| כינוי:
בת: 47 Yahoo:
one_end_all
 תמונה |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
