לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
 


נוגעת, טועמת, הולכת... הכל מהכל - סיפורים מוזרים, תמונות מצחיקות, אינטרנט, ספורט (בעיקר טניס), הומור עוקצני ככל האפשר, מחשבים, סרטוני וידיאו וכל מה שכיף ומעניין ברשת ואצלי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2003    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2003

ספארי רמת גן והיענים הטורפות


 
אם יש משהו שלא משתנה... ספארי רמת גן. אני צריכה לקבל שם כבר כרטיס חבר לכל החיים. מגיל שנה או שנתיים לקחו אותי לשם באופן קבוע. אפילו יש שם קוף על שמי (טוב, זה מקרי, אבל בכל זאת) - אבא שלי עשה לי את המוות שבועות אחרי שהוא גילה שמסתובבת קופה בספארי עם שמי.
 
הגענו במתכונת מורחבת - אחותי, אבא שלי ואני, ובת-דודה שלי והילדה המהממת שלה, בת השנה וקצת, שלשתיהן הייתה זו פעם ראשונה בספארי, כמה משעשע.
 
הכניסה אותה כניסה, החוויה תמיד משעשעת. היעלים ובנות היענה תוקפים ראשונים. היעלים תוקפנים פחות, אולם אני רוצה לראות מישהו שהיצור הזה בוהה בו בעיניים גדולות, צהובות, שלא יתן לו איזה חתיכת גזר. הבאנו את כל הירקות הישנים מהמקרר, כולל ענבים שלא נגענו בהם (אני כי זה לא פרי שמתאים לדיאטה, ואבא שלי פשוט לא אוהב), והחיות חגגו. לבנות היענה אין בושה, וזה מה שיפה... הן באות, ואם החלון שלכם פתוח קצת יותר מידי, הן דוחפות את הראש ולוקחות מכל הבא ליד. זה קצת מפחיד, האמת, כי זו חיה שבקלות יכולה להוריד אצבע של בנאדם.
 
אבא שלי, הגאון מוילנה, כמובן פתח את החלון שלי עד הסוף ונעל אותו (חלון חשמלי) כך שלא אוכל לסגור, וצחקק בהנאה מרושעת כשהיען (זכר) בא להציק לי, וכמעט הוציא לי עין. מצד שני, זה היה נורא מצחיק, ונהניתי כמו ילדה קטנה. אחרי מטח של ענבים להסחת דעתו של היען, סגרתי את החלון, אולם היען לא ויתר - הוא החליט לנסות ולאכול לנו את תו החניה (!), ולא הפסיק עד שנסענו הלאה.
 
הגענו לאגם החביב באמצע המסלול. ברווזים, ברבורים וכל מיני בעלי כנף, כולל עורבים אופורטוניסטים ויונים מסריחות, השתלטו על האזור. באמצע האגם - היפופוטמים. מה זה היפופוטם? לשם מה הוא קיים? הלא מדובר בגוש של כלום שיושב במים ומפליץ... אבא שלי התחכם עם איזה עגור (ציפור מדהימה ביופיה ושחצנותה) וחטף ביס (הא!!! מגיע לו!), אחותי הקטנה התלהבה מהשקנאי, והתינוקת הייתה בעננים. עולם החיות לרגליה, מה צריך תינוק יותר מזה? בינתיים, בלי ששמתי לב, החלון שלי, מצד ימין, היה פתוח, אבל כולנו היינו מרוכזים בצד שמאל, מקומו של האגם והברבורים. ומי בא לבקר אותי בחלון, בשקט בשקט, כגנב לאור היום? נכון! היען הנודניק מהפעם הקודמת. אף אחד לא שם לב, אבל הוא בינתיים דחף את הראש לרכב, לשאול מה העניינים.
 
כשתם ענייני בעגור וסובבתי את הראש חזרה ימינה, מצאתי עצמי פנים מול פנים מול יען רעבתן עם מבט מטומטמם על פניו. אין לי מלים לתאר את החוויה. היו צריכים לצלם את זה בוידאו ולשלוח ל"פספוסים". פרס ראשון על המקום, ללא תחרות, רק מצרחת ההפתעה והצחוקים שבאו אח"כ. אבא שלי צחק עד שלא נשאר לו אוויר.
 
מה שכן, הקדמה הגיעה לספארי, אין על מה לדבר. במקום ללכת ברגל בין הכלובים, יש קלנועיות חשמליות, עם סככה קטנה, וככה אפשר לשוטט בין הכלובים בלי שהרגליים יכאבו, ובלי למות מחום. כמובן שהתענגנו על כלובי הקופים המשעשעים, והיו גם למורים חמודים שהלכו מכות. ראינו גם סוג מדהים של תוכי ענק, ששכחתי את שמו (חדש בספארי, לא היה שם פעם), וראינו גם צבועים, טווסים ועוד ערב רב של חיות.
 
כמובן שהכי פופולאריים הם קופי האדם. שימפנזים, גורילות, והחביבים עלי מכולם - האורנג-אוטאנג. חיה מדהימה. עמדתי והסתכלתי, ותהיתי על מה הם חושבים. הם יושבים כמו בני אדם, אוכלים כמו בני אדם, עושים פרצופים כמו בני אדם... מי מסתכל על מי וצוחק? אנחנו עליהם או הם עלינו? אולי יש משהו שהם יודעים ואנחנו לא?
 
הג'ירפות והפילים שוכנים קרוב זה לזה. התקינו תצפית ג'ירפות חדשה, מה שמאפשר למבקרים כמעט לגעת בג'ירפות. כמעט, כי הן לא מתות על זה. הן נעות בחן מקרטע במכלאה שלהן, מביטות בך בעיני פרה חומות, עם ריסים יפים ומעוגלים. חיה משונה, אין מה לדבר. על הפילים היה לאחותי רק דבר אחד לומר: "הם מסריחים!". ומה הפלא? נותנים להם לאכול ארגזים מלאים בצל! איך לא תסריח אח"כ? חשבתי על החבר הכי טוב שלי. לא בגלל הסרחון או הבצל, אלא כי הוא אוהב פילים. אולי, אם הוא היה בא איתנו, היה עובר עליו יום פחות סתמי.
 
קינחנו בפינת הליטוף והאכלנו כמה כבשים (אני קוראת להם "שישליקים"), אכלנו גלידה ועפנו הביתה כעל כנפי נשרים.
 
נהניתי. נכון שיש משהו מעט מדכא בחיות כלואות, אבל מטפלים בהן נורא יפה, והספארי מטפל גם בחיות שנפצעו ואח"כ משחרר לטבע. העובדים שם נראים נחמדים ומסורים, והאווירה נעימה. לרובנו, זו הדרך היחידה לראות חיות בר, את הטבע. אמנם לא במלוא הדרו, אבל גם יען שמנסה לאכול אותך זו חוויה שלא שוכחים במהרה.
 



 

(תודה למורג על התמונה)

נכתב על ידי , 19/7/2003 18:18   בקטגוריות הומור  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי: 

בת: 47

Yahoo:  one_end_all  

תמונה




991,022
הבלוג משוייך לקטגוריות: אינטרנט , אקטואליה ופוליטיקה , ספורט
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להאחת, רק האחת אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על האחת, רק האחת ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)