נמלים זערוריות היו הטרף הראשון שלו, כשהוא בעצמו היה עוד זערורי למדי. היה לו די קל לחסל אותן, והוא החליט לנסות נמלים גדולות. היה עוקב אחריהן בחשכת הליל, אורב להן בשיניים חשופות ועיניים בוהקות. היתה זו תקופת החורף, והציד היה מועט.
הימים עברו ביעף, ובין נמלה לנמלה, היה צד את בהונותיה של השפחה הנרצעת שלו, זו שמביאה לו אוכל, מים ונותנת לו לנשוך אותה ככל שיחפוץ. היא עזרה לו לשמור על שיניים חדות, אבל הוא לא הוקיר לה תודה, וקיווה שהיא תפסיק לנסות ללטף אותו מתישהו. זה קילקל לו את התסרוקת.
עם בוא חודשי החמה, החלו פולשים אל ביתו זבובים עזי פנים. בהיותו מצויד בשרירים גמישים, רפלקסים מהירים כברק וראייה חדה להפליא, לא התקשה הצייד בחיסולם, בזה אחר זה. כשנחה עליו רוח הרשעות (דבר שאירע תדיר), היה אורב להם בקרן זווית, חובט בהם עד שכנפיהם נשברו וצופה בהם גוססים. כך היתה דרכו של הצייד הכתום.
הקיץ החם היכה בעוז. אולם גם החום והלחות לא יכלו לו, לצייד הכתום. הזבובים והברחשים כבר לא היוו אתגר, וכעת נותרה לו רק פסגת השאיפות, הציד האולטימטיבי - המקק החום והמזוהם, אימת כל המשרתות, הידוע גם בכינויו "הג'וק". כדרך הטבע, התאמן ראשית הצייד על ג'וקים קטנים, חלושים ורפי שכל, כאלה שבשרם היה דל ותפל, ולא עשו "קרעחצ קרעחצ" כשהוא לעס אותם בתאווה.
ואז, במחשכי הלילה, כשכולם (כולל שמשון ויובב) הלכו לישון, התקיים הקרב הראשון בין הצייד ובין ג'וק חום, גדול ומכוער. איש לא היה עד לקרב עצמו, שכן הצייד שמר על שתיקה. אולם, עם עלות השחר, נתגלתה גופתו המבותרת של הג'וק האומלל, שלא ידע עם מי יש לו עסק. הצייד, אכזרי כתמיד, לא הסתפק בחיסולו של הג'וק. הו, לא. אחת-אחת ביתק את רגליו של קורבנו עלוב הנפש, וסידר אותן במעגל מושלם מסביב לגופה. למען יראו, ייראו וינקו עם טישו ובעוויתות גועל בבוקר. המשרתת, כן?
עם הפולש המקקי השני, ויתר הצייד על הטקסיות. ושוב, בשקט ובחסות החשיכה, חיסל אותו, נגס בו והותיר את מחצית גופתו לשירותי הניקיון והקייטרינג. בלי עדים, בלי טביעות אצבע, בלי מניע. אפילו רוברט גורן לא היה מוצא ראיות.
והערב, לראשונה, אל מול עיניה המשועשעות ובסיועה הנאמן של המשרתת הנרצעת, ביצע הצייד הנועז מרדף פראי ומלא תהילה אחרי הג'וק השלישי שלו. ערמומי ומלא תחבולות היה הג'וק הזה, חברים. הצייד הכתום אמנם לכד אותו בפיו המשונן, אולם הג'וק הצליח להימלט אל מתחת לפוף, וכמה כפכופים אחר כך - אל מתחת לספה, שלא זזה ממקומה כמה חודשים טובים. למותר לציין שהמשרתת לא התכוונה ללכת לישון כשיש ג'וק חי בבית, ועוד מתחת לספה, ולכן הזיזה אותה באומץ רב. אבל לא נודעו עקבותיו של הג'וק הנועז והצייד היה מתוסכל מתמיד.
אמנם ג'וקים לא היו מתחת לספה, אבל גופותיהם של חמישה עכברי צעצוע, שני כדורים ומטבע שקל אחד נמצאו בין תלתלי האבק. הצייד הכתום נשף לעברם בבוז והמשיך לחפש אחרי המקק הנעלם. כמה דקות של חיפושים תוך הזזת הספה לכל הכיוונים העלו חרס בידם של הצייד והמשרתת, אולם הם לא אמרו נואש. כלומר, הצייד ישב והסתכל בעניין רב, בעוד המשרתת מרימה את הספה, מניחה צד אחד שלה על שרפרף ומחפשת את הג'וק הבנזונה עם פנס.
כמה דקות לאחר מכן נמצא החלאה, כשהוא מטייל בכיף על תחתית הספה, ממש כאילו הוא ידע ששם יהיה קשה לתפוס אותו. כמה דחיפות עם מקל של מגב, הג'וק נדחף לשטח פתוח בניגוד לרצונו והצייד חזר לצוד.
זה היה ציד מרשים ורב אירועים. הג'וק לא ויתר ונאחז בחיים כמו חברת ניו מדיה שנאחזת בטוויטר. אבל הצייד, כמו תמיד, יצא כשכפתו הכתומה על העליונה. בשיטתיות, באכזריות ובהנאה רבה, כיסח ספייק החתול את הצורה לג'וק השלישי השלם שלו, שגופתו המרוטשת והמפרפרת קלות הושלכה אחר חוסר כבוד לאסלה ונשטפה שלוש פעמים עד שירדה שאולה.
"בבית הזה לא יהיו ג'וקים", הכריז הצייד הכתום בין ליקוק עצמי למבטי בוז, "חרקי יד אליהו, גורו לכם כי כאשר יגורתם באאאאאאאא...."
ופיהק.
והלך לישון.
לא לפני שדפק לי עוד ביס כשניסיתי ללטף אותו ולשבח אותו על המרדף.
חתול בבית, אין ג'וק בבית.
הצייד הכתום והמרושע במדיטציה לפני הקרב (אילוסטרציה)