RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2004
מעשים מגונים בישראבלוג
אני משוטטת בחלל הווירטואלי המכונה ישראבלוג כבר קרוב לשנתיים. עברתי פה כל מיני חוויות, נהניתי והתעצבנתי, צחקתי ואף הזלתי דמעה מדי פעם, כתבתי בלי סוף, האטתי והאצתי את הקצב - אבל נשארתי.
היו פה כמה דיונים וויכוחים עקרוניים שהשתתפתי בהם, כמה מריבות וכסאחים מתוקשרים היטב שהתרחקתי מהם, אבל מעבר לדרמות, תמיד הרגשתי שיש כאן קהילה, שיש כאן כמה אנשים שמאד כיף ונעים לי שהם קוראים את הבלוג ומגיבים ושאני חלק ממשהו. אפילו הכרתי כמה אנשים שהפכו לידידים, וזה תמיד נחמד.
כשיש לך בלוג פופולרי - אתה מושך אש. הקנאה מעבירה אנשים על דעתם. אני בטוחה שיכולים להעיד על כך כל בעלי הבלוגים שמושכים יותר מ-300 כניסות ביום, וגם אחרים. בעצם, ברגע שחשפת את עצמך למרחב הווירטואלי, אתה צפוי למשוך אש - בדרך זו או אחרת.
אני לא אוהבת מהומות, אלא אם כן מדובר בנושא עקרוני שחשוב לי. אני משתדלת להתרחק מכל מיני עימותים מיותרים, שכן כמו שלימדו אותי החיים: "לריב עם אנשים באינטרנט זה כמו להשתתף באולימפיאדת האוטיסטים - לא משנה מי מנצח, בסוף שני הצדדים הם מפגרים" (אלמוני).
מצד שני, האווירה פה, לפחות כך אני מרגישה, הולכת ונעכרת. ישראבלוג אינו המקום האינטימי והאינטיליגנטי שהיה קודם. ברור שהוא לא יכול להיות - יש פה אלפי בלוגים פעילים והמון כניסות ופעילות באתר. בקניון עזריאלי לעולם לא תרגיש נוח כמו שאתה מרגיש בחנות הצעצועים עם המוכר שאתה מכיר כבר 10 שנים. אני לא בעד להחזיר את הגלגל אחורה, אבל הולכת ומתחזקת בי התחושה שאם דברים לא ישתנו - תהיה פה נטישה המונית. על אילו מעשים מגונים אני מדברת? או. טוב ששאלתם. למשל:
הפניות מפוברקות לבלוגים פופולריים על מנת למשוך קוראים - למה הכוונה? פשוט. יושב לו בלוגר נטול-כניסות ונמוך מקוריות, וכותב פוסט שצפויים להיכנס אליו אולי 10 אנשים, אם יהיה לו מזל. מה עושה הבלוגר? נורא פשוט - בסוף הפוסט מקליד כמה נקודות (...) ומכל אחת מהן עושה לינק לפוסט אחר בבלוג פופולרי זה או אחר. לשמחת כולנו, יריב הוסיף את האפשרות למחוק את ההפניות האידיוטיות האלה, ושלום על ישראל. מצד שני, התופעה נמשכת, מה שמביא אותי לשאלה הנצחית - כמה נמוך אפשר לרדת?
הצעות בדויות למנוי פרו - תשמעו, אצלי הכל בסדר. אמנם עברתי דירה והכסף קצת לחוץ, אבל זה לא שאני רעבה ללחם. חוץ מזה, יש לי פה מנוי פרו סגור עד סוף 2006, כך שאין בעיה. אבל לשלוח הצעה למנוי פרו ואחר כך לא לעשות עם זה כלום? עלוב נפש. אין דרך אחרת לתאר את זה. ואני לא מדברת על מקרה בודד, תסמכו עלי.
בלוגי שנאה - לפעמים זה מצחיק, לפעמים זה מטריד, לפעמים זה ברמת המצוקה הנפשית. איך מישהו יכול לשנוא כל כך מישהו שהוא לא מכיר ולמה לעשות לזה נפשות, ויותר מכל - עם הכל הכבוד לפלורליזם - למה הנהלת האתר לא מעיפה את התופעה לקיבינימט?
תגובות למטרת פרסום - "הבלוג שלך נורא יפה, בואי לשלי". זה במקרה הטוב. לפעמים זה סתם לינק לבלוג האומלל שצריך חשיפה, ולפעמים זו ממש הצפה בחלון התגובות. מה יש? הבלוג שלי נולד בשביל שתשתמשו בו כלוח מודעות? FUCK OFF!
פאקציה - ויותר גרוע מזה: ההתעסקות בנושא. אני לא מבינה כמה בלוגרים, שאני מאמינה שהם אנשים אינטיליגנטיים, שפשוט לא חדלים מהתעסקות בנושא. כן, ישראבלוג מוצף בכתיבה שהיא תת רמה. מה לעשות? כל עוד זה לא פוגע באף אחד (בניגוד לבלוגי שנאה) - תעזבו את זה. תניחו לזה. כל התעסקות ופוסט מיותר שעולה בנושא רק מגבירים את התופעה. אם תקראו לטיפש "טיפש" זה יעזור? העובדה שיש למישהי הרבה צבע ורוד בבלוג הופכת אותה לנושא למחקר אנתרופולוגי? (ולא, לעשות דוקטורט על בלוגים לא נראה לי רציני, מצטערת).
שנאה ורוע - כתבתי על זה כבר לא מעט, אבל כנראה שאני אגיד זאת שוב: פשוט בלתי נתפסת בעיני האלימות, הכעסים, השנאה, הקנאה וגבהות הלבב שיש בחלק לא-קטן מהתגובות, וזו בפירוש תופעה שהתגברה בזמן האחרון. לצערי, אנשים עדיין לא הפנימו שבלוג הוא פינה מיוחדת השייכת למישהו, וזה לא מקובל לירוק על הריצפה בבית בו אתה מתארח, ובטח שלא מקובל לחרבן על הספה. נכון שמנויי פרו יכולים למחוק, ונכון שלרוב מדובר באנשים טיפשים שלא שווה לשים לב אליהם, אבל זה דבר שהולך ומתרחב, ובוודאי מביא לפעמים מחשבות על עזיבה וסגירה (בחלום הלילה, חרא קטן שכמוך. כן, אתה) - ויש כאלה שאף מממשים.
"האקינג" - במרכאות כפולות ומכופלות, כמובן - כל רמאויות הקאונטר, כל השטויות שאנשים עושים כדי להכניס עוד שני אנשים לבלוג שלהם. באמת. תתבגרו.
שינויים ו"שיפורים" באתר - האתר עבר לידיים של נענע, וזה לא ממש סוד, יריב עובד על הכל מאד קשה, והכל סבבה. או שלא. כי יש תחושה לא טובה באוויר, וכמה וכמה בלוגרים ותיקים ששוחתי עמם מביעים גם הם תרעומת על הדרך שבה נעשים פה דברים. זה התחיל בסרגל של נענע, המכוער, אבל זה לא ממש נגמר שם. אני לא מבינה גדולה בתכנות אתרים, אבל נראה לי שלפני שעושים שינויים דרמטיים, רצוי לערוך ניסוי קטן כזה או אחר, לפני שמכניסים את כל האתר למכונת כביסה ולוחצים על כפתור ההפעלה. יש פה לא מעט אנשים שמשלמים על השירות, גם אם לא סכומי עתק, וזו תחושה לא נעימה שהופכים לנו הכל על הפרצוף, שדברים מתקלקלים ואחר כך אי אפשר לתקן אותם (במיוחד למי שיש הרבה מאד פוסטים ולא מספיק זמן בשביל לתקן אותם אחד אחד), ושיש אווירה של "למה? ככה!". חייבת להיות דרך אחרת.
אז מה אני רוצה? שיהיה נעים. אולי זו בקשה מוגזמת. אני חושבת שהיא משותפת להרבה אנשים כאן, ומתחיל להרגיש שבישראבלוג לא כל כך נעים יותר. אני לא רוצה ללכת למקום אחר, אבל בזמן האחרון עייפותי גוברת מהמצב המעצבן הכללי שנוצר פה.
נקווה לטוב. אם אני חושבת שהפוסט הזה ישנה משהו? מי יודע. אני לא ידועה כאופטימית, אבל אולי כמה אנשים יבינו את הרמז ויחסכו מאיתנו את ההטרדות, ואולי ישרא יחזור לווירטואליות הנעימה, בלי כל הגועל שמסביב.
| |
| כינוי:
בת: 47 Yahoo:
one_end_all
 תמונה |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
