זהירות: ספויילרים לפניך!
 

לפני כיומיים סיימתי לקרוא בפעם השניה את Harry Potter and the Order of the Phoenix. ספר מענג ונחמד, אפלולי, ומגלה מספר תגליות חדשות שלא ידענו עד כה. יחד עם זאת, עלו בי תהיות ושאלות, חלקן פילוסופיות, לגבי הארי פוטר ועלילות הספרים. הנה חלק מהן:
 
אם אפשר לראות Thestrals (סוסים מכונפים שגוררים את הכרכרות שבהן נוסעים התלמידים לטירה כאשר הם מגיעים ביום הראשון) רק אם ראית מוות, מדוע הארי יכול לראות אותם רק בשנה ה-5? הרי הוא ראה את ההורים שלו נרצחים (לפחות את אמא שלו) כשהיה תינוק - הוא היה צריך לראות את ה-Thestrlas מהיום הראשון בבית הספר!
 
למה כל הקוסמים הטובים עניים, מרופטים ומופרעים, ואילו הרעים מפוצצים בכסף ובהשפעה ב-Ministry of Magic? האם זו רמיזה של הסופרת שכסף משחית?
 
נושא ה-House Elves: הרמיוני מצטיירת כקרציה על כך שהיא רוצה לשחרר את ה-House Elves, והם עצמם טוענים שזה חוסר כבוד לנסות לשחרר אותם בניגוד לרצונם. הרמיוני טוענת שזה מפני שהם עברו שטיפת מוח. כל שאר הדמויות בספר אומרות לה שה-House Elves מרוצים ממצבם. כל הסיפור הזה קצת גזעני - הרי הטענות כלפי העבדים השחורים היו שהם בעצם אינם רוצים להשתחרר, ו"מה הם יעשו עם חופש?". הסופרת גם מציגה את ה-House Elves כמשונים (דובי), מופרעים ולא יציבים (ווינקי) או רעי לב ופסיכופתים (קריצ'ר בספר האחרון). הם גם מדברים משונה, באנגלית קצת מעוותת, והשימוש במילה "Master" על ידם, מריח לא טוב מגזענות. הרי ידוע לנו שהם לא פראיירים ויש להם קסמים די חזקים. האם הסופרת מוחה נגד גזענות או שהיא נגועה בה?
 
נושא השרביטים: תיאורטית, רק הקוסם שהשרביט שייך לו, יכול להשתמש בו. כשנוויל לוקח את השרביט של הרמיוני בספר האחרון, הוא לא מצליח להטיל באמצעותו כישוף. אולם בספר השני, Chamber of Secrets, לוקהארט משתמש בהצלחה בשרביט שלא שלו, ונדמה לי שהעניין חוזר על עצמו גם בספרים אחרים. האם זה עניין של נסיון? ואם כן, אז מה זה משנה איזה שרביט יש לאיזה קוסם?
 
לאן נעלמים יצורים שמעלימים אותם באמצעות ה-Vanishing Spell?
 
יכול להיות שסנייפ צדק כל הזמן, וג'יימס פוטר, אבא של הארי, אכן היה נגוע בחטא הגאווה? לפי הזכרונות של סנייפ, ג'יימס היה חתיכת חרא שחצן, שלא חשב לרגע לפני שהוא עשה שטויות אכזריות לנערים אחרים, רק "בגלל שהוא יכול". ההסברים של סיריוס ולופין לא שכנעו אותי, אגב.
 
אמנם יש שוויון מלא בין נשים לגברים בעולם הקסמים, אולם הדמויות הנשיות המבוגרות שאנחנו רואים, הן נשיות טיפוסיות - אמא של רון, מולי וויזלי, מתעסקת לרוב בנקיונות ובבישול ובצעקות על הילדים. היא השמרנית, והאבא הוא ה"מגניב" יותר, והיא רודה גם בו. וטונקס, החדשה, צעירה ופוחזת, ברדקיסטית וקצת חסרת אחריות. כמעט air head. גם הדמויות הנשיות הצעירות לא משהו - הרמיוני חנונית מעצבנת שרק שיעורים יש לה בראש, צ'ו בכיינית וקנאית, הבנות של סלית'רין סתם מגעילות, ולונה לאבגוד חולת נפש בפוטנציה - ילדה יוצאת דופן שאף אחד לא מבין, שמתנהגת נורא מוזר. השאקלית היחידה היא מק'גונגל, אם חושבים על זה.
 
אולי יהיה לי עוד מה לומר אחר כך...
 

הדמויות האהובות עלי מהסרט. שחקנים מעולים, בייחוד ריקמן ומגי סמית'.