RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2003
 זה ספורט זה?!
כבר אמרתי יותר מפעם אחת שאני מתעניינת בסוגי ספורט שהם לאו דווקא ב-main stream. אני אעדיף ערב של החלקה על הקרח על פני משחק כדורגל של נבחרת ישראל - בהחלקה על הקרח יש לנו מתמודדים הרבה יותר ראויים. טניס עדיף בעיני על כדורסל, קפיצה למים עדיפה בעיני על חיים רביבו. ככה זה אצלי.
יחד עם זאת, יש כמה סוגי ספורט כל כך משונים, כל כך הזויים, כל כך משעממים, כל כך לא אטרקטיביים, שלמרות נסיונות חוזרים ונשנים (שלא יגידו שאני צרת אופקים ולא מנסה כלום, מספיק יש לי את הבעייה הזו עם סמים), אני לא מצליחה להתחבר אליהם. מסוג הדברים שגורמים לך לשבת ולבהות בטלוויזיה, ולתהות "למה שמישהו ירצה לעסוק בספורט כזה, ועוד באופן מקצועני?".
למשל:
Curling - זה גילוי של הזמן האחרון. מדובר בספורט המשוחק בקבוצות, ונראה על פניו כמו שילוב הזוי של כדורת דשא וקליעה למטרה, עם נגיעה של "המדריך לעקרת הבית". המשחק מתבצע על קרח (כבר רחוק ולא מתאים לנו. פה חם מידי לקרח), על מסלול ארוך שבקצהו יש מעין עיגול מטרה. המשתתפים נמצאים מאחורי קו ושולחים בעדינות עיגולי אבן חלקלקים לעבר המטרה. ומה מנסים לעשות? להגיע לאמצע, אני חושבת, ולהעיף את האבנים עם הידיות של המתחרים מהמטרה המסומנת. עד שהאבן מגיעה למקומה, רצים 2 משתתפים נוספים מהצוות של זורק האבן, ומקרצפים את הקרח במה שנראה כמו מגב לעשיית ספונג'ה, כשהזורק צורח עליהם הוראות בשבדית, דנית או פינית (או קנדית). מטורף.
קריקט - כביכול בן דוד של הבייסבול, או "תחנות" כמו שקראו לזה כאן. אבל, בשם האלוהים, למה כל משחק יכול לקחת שבועות? מה החוקים? למה הוא כ"כ פופולרי בהודו? האם מישהו באמת מבין מה קורה שם? תהיות קשות.
מירוצי אופניים (outdoors) - מילא פורמולה 1, שם יש כסף. מילא אופנועים, יש מה להעריץ, יש רעש, מהירות, התרסקויות מטורפות. אבל אופניים? חבורת צנימים מגויידים, ללא ישבן או צורה אנושית, יושבים על אופניים במשקל 20 גרם שאפשר להכין מהחומרים שלהם מטוס, ומדוושים. ומדוושים. ומדוושים. ומדוושים. זהו. למה?
מירוצי אופניים (indoors) - זה אפילו עוד יותר קיצוני. אולי אני אהבלה, אבל אני מבינה שבמירוץ, עומדים כולם על קו ההתחלה, מחכים להזנקה ואז נותנים גז (או מה שזה לא יהיה) ומנסים להגיע ראשונים, כמה שיותר מהר וכן הלאה. אבל לאאאאאאאאאא. כאן זה משהו אחר לגמרי, ספורט שגורם לשדרני יורוספורט הרגועים בדרך כלל, להגיע לאקסטזות שוות ערך לאלו של ילדה בת 13 שנשמה את הבושם של בנחמין. המשתתפים מתחילים לנסוע. לאט. נורא לאט. סיבוב אחד או שניים, לא ברור. בהתחלה חשבתי שמדובר במעין סיבוב חימום, לייצב את האופניים, אבל נראה כאילו זה רנדומלי לגמרי, שכן פת-אום הם מתחילים להרביץ מהירויות והמירוץ מתחיל בהפתעה. אני לא יכולה לסבול ספורט שבו הכל נראה מקרי כל כך. עוד מעט מישהו יגיד לי שזה בעצם ספורט נורא מתוחכם, וזה עניין של אסטרטגיה וחישובים. בסדר.
התעמלות מכשירים - בגיל 12 נורא אהבתי את זה. היה לי חלום להיות נדיה קומנצ'י. לאט לאט, הספורט הזה התחיל להפחיד אותי - נערות בנות 16 שנראות כאילו הן נולדו לא מזמן, בלי ציצי, בלי שום סממן נשי, עם מבטים מורעבים ומרוכזים וסימנים כחולים על הירכיים (נטולות הצלוליטיס וכל סימן אנושי אחר). כמו ילדות מוכות, אבל על ידי המאמן, לא ההורים. מצמרר.
דיג - אם זה לא לצורך הזנת המשפחה הרעבה שלך, למה זה טוב? אני קרניבורית ידועה (או קניבלית, לדברי אבא שלי), אוהבת גם דגים וגם בשר(יאם!), אבל לדוג דג חרב ענקי ויפהפה (ונדיר), לפצוע אותו מהקרס ולהחזיר למים, ואח"כ עוד לקבל על זה פרס - זה לא ספורט. אין כאן יחסי כוחות, אין כאן התמודדות, אין ערך ספורטיבי, זה רק עניין של מזל. וזה מגעיל.
לוחמת שוורים - לוקחים שור מסומם ומסכן, מבולבל וזועם, שאין לו שום סיכוי מלכתחילה, ומתעללים בו לאט-לאט, טיפת דם אחת אחרי השניה, עד שהוא גמור, ואז הורגים אותו. וואלק, תעשו ממנו סטייק - זה הרבה יותר הומני ומשתלם. בקיצור - ספורט זה לא. מסורת ורוע - כן.
איגרוף - 2 גברים מיוזעים שמנסים להחטיף אחד לשני, לבושים רק במכנסיים קצרים. תיאורטית זה נשמע כיף. מעשית, זה יכול להמשך הרבה מידי זמן, ללא דם וללא נוק אאוט. 12 סיבובים והשופטים קובעים מי ניצח בנקודות? חלש. את אותו הדבר אפשר לראות בשכונה ד' בבאר שבע, בחינם. חוץ מזה, זה ספורט שנשלט על ידי 2-3 מטורפים-נושכי אוזניים וחובבי פרסום עם שיני זהב - אין כאן ערך ספורטיבי של ממש.
גולף - ללמדכם שלא כל מה שהעשירים עושים זה מעניין. שלא לדבר על כך שאני לא ממש מבינה למה קוראים זה ספורט. אם אתה יוצא מזה כשאפילו טיפת זיעה לא מנצנצת על גופך, כשבגדיך נקיים ולא מסריחים, וכשהידיים שלך נקיות (כי היית עם כפפות) - זה לא ספורט. גם לשמוע את הקהל עושה "אווווווווווווווווווווווו" כשטייגר וודס מכניס איזה Hole in One, לא עושה לי את זה. גם לא הנעליים עם השפיצים והלבוש המהודר. רק את ניק פאלדו אהבתי. מי יודע למה.
חולה על ספורט, אבל לא חולת נפש. בעצם יש לי כמה חברים שיגידו דברים אחרים. מזל שאתם לא מכירים אותם...muahahahahaha.
| |
| כינוי:
בת: 46 Yahoo:
one_end_all
 תמונה |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
