כפר גלובאלי. סחר חופשי. המאה ה-21. הכל און-ליין. גם הכסף. ביטים ובייטים, אפסים ואחדים עפים באוויר. אחוזי ריבית. אני אישית חושבת שצריך לחזור לשיטת מטילי הזהב. ולראיה - מה צריך בן אדם לעבור בשביל להפקיד צ'ק עלוב של 100$.

כל חטאי (מלבד ההימור בקזינו שהביא לזכייה בצ'ק הצנוע הזה) הוא שההמחאה היא דולרית. כלומר, צריך ללכת במיוחד לבנק בשביל זה. לסניף שלי, שלצערי לא נמצא קרוב לבית. שוב להניע את האוטו העקשן, שוב לבהות במגב השבור שעוד לא תיקנתי, שוב להתעצבן מהסחיבה הקלה של ההגה ימינה, ולנסוע הבנקה.

מגיעה. רק להפקיד צ'ק רציתי. עומדת בתור המשתרך כמו כולם. אחרי רבע שעה לערך, מגיעה לטלרית, שאומרת לי באדיבות שצ'ק מט"ח אפשר להפקיד רק בקומה ראשונה. משל היה מדובר בחומר גרעיני שמצריך בידוד מיוחד, ורק בקומה הראשונה יש מחשבים המתאימים לטיפול במטבע הזר והמשונה הזה, שנקרא דולר. דולרים. אמאל'ה. ואני חשבתי שהיראה כלפי הדולר נמוגה עם שנות השמונים...

עולה לקומה הראשונה. מוצאת פקיד פנוי, שאומר לי שצ'קים כאלה יש להפקיד במחלקת מט"ח. מקום אחר, אותה קומה. אולי עוד מעט יצמידו לי שומר חמוש, שכן אני נושאת דולרים בתיק. הולכת למחלקת המט"ח המבולגנת. רק בחורה אחת יש שם, וגם היא מדברת בטלפון. ממתינה לה. היא לוקחת את הצ'ק ומחייכת בבוז: "100 דולר?". כן, רק 100 דולר. לא מיליון. אם היה לי מיליון לא הייתי פה, רודפת אחריכם שתפקידו לי צ'ק מזויין. לא נאה לך להפקיד סכום כה עלוב? יש אנשים שבשבילם זו כמעט משכורת.

הבחורה הנחמדה מסבירה לי שצריך לפתוח לי חשבון מט"ח כדי להפקיד את הצ'ק, שלא לדבר על העובדה, שצריך לחכות 14 יום (!) לפני שהכסף מוזרם לעו"ש. "למה?" אני שואלת בשאריות הנימוס שלי? סתם חיכיתי שהדולר יעלה קצת כדי להפקיד את הכסף, ועכשיו צריך לחכות 14 יום? הם חוששים שהצ'ק יחזור. טוב. תעשי מה שנראה לך.

היא עושה, אבל זה לא עובר. עושה שוב, אבל זה לא עובר שוב. בסוף, הפעולה המסובכת של הפקדת צ'ק בן 100 דולר מתרחשת לנגד עיני המשתאות. תודה לאלוהי הטכנולוגיה שאיפשר פלא שכזה. אה, כן, ויש עמלה של 3 דולר על עצם הפקדת הצ'ק. 30 דולר אני צריכה לקחת ממכם על הזמן שבזבזתם לי. ואח"כ מתפלאים למה אני מעדיפה לשמור את הכסף מתחת לבלטות. אבל מה, כן ירבו הדולרים בחיי...