אני אוהבת חתולים. מאוד מאוד, למעשה. אני בכלל אוהבת בעלי חיים, אפילו כאלה שאחרים לא כל כך מסמפטים, כמו עכבישים ונחשים, אבל אין ספק שחתולים מקבלים אצלי מעמד מועדף.

לצד קהילות של אוהבי חתולים (במיוחד גיקים אינטרנטיים), יש בארץ איזו שנאה יוקדת כלפי החיה הזו, שנאה שמופנית הרבה פעמים גם כלפי אלה שאוהבים ומטפחים חתולים. למי שמצליח לקרוא את הכתבות האיומות על התעללות בבעלי חיים, לא קשה לראות שברוב המקרים הקורבנות הם חתולים. אולי כי הם יותר נפוצים ברחובות לעומת כלבים, אולי כי קל יותר להציק לחתול קטן מאשר לכלב גדול, ואולי כי באמת החתולים כל כך שנואים, שיש לגיטימציה להתעלל בהם.

אבל גם בלי דם ורגליים שבורות של חתולים, אפשר לראות את השנאה והתיעוב כלפי החיות האלה בכל מקום. ויותר מכך, גם את הלגלוג והמשטמה כלפי אלה שאוהבים, מגדלים ועושים מעשים טובים למען החתולים. ובכל פעם מחדש אני נדהמת לגלות את השנאה הזו, דווקא אצל אנשים שחשבתי שיש בהם יותר חמלה, אכפתיות והומניות. אלה האנשים הצבועים, שהכי מרגיזים אותי. אלה האנשים שיודעים לדבר ולברבר, לשפוך מילים ולארגן הפגנות על כל הנושאים הכי חשובים בעולם - מזכויות אדם וגדר הפרדה ועד שוויון מגדרי והומאופתיה. הם יכתבו בבלוג, בטורים שלהם בעיתון, בפייסבוק ובטוויטר. הם ייכנסו מאוד חזק בכל מי שלא חושב כמותם, ויקראו לו פאשיסט, ימני או סתם בור ועם הארץ.

לא תמיד אני מסכימה עם האנשים האלה, אבל אני בעד זכותם המלאה להביע את דעתם מעל כל במה, להפגין ולהגיד כל מה שעולה על רוחם.

זה לא הופך את האג'נדה שלהם ליותר חשובה או פחות חשובה ממה שמטריד אנשים אחרים. הפגנה נגד גדר ההפרדה היא לא יותר חשובה מהפגנה נגד התעללות בבעלי חיים; תרומה ל"תנו לחיות לחיות" אינה פחותה בערכה מתרומה למוסד חינוכי כלשהו; ויותר מהכל - דיון בנושא בעלי חיים אינו נחות מדיונים בנושאים חברתיים כאלה ואחרים. למעשה, אין צורך שתהיה סתירה בין הדברים, אבל משום מה אוהבי החתולים מתויגים כפסיכים, פנאטים ורווקות זקנות, שיש להתעלם מהם ולצחוק עליהם - כי בעלי חיים זה לא חשוב כמו לכתוב נגד ליברמן.

"מה את רוצה, באמא שלך?"

ונמאס לי לראות ולשמוע את זה. אותם אנשים שמתיימרים להיות בעלי חמלה ואכפתיות כלפי יצורים חיים (זה כולל אנשים, כלבים וציפורים, אבל חלילה לא חתולים), מגלים את פרצופם האמיתי ואת עולמם הצר כעולם נמלה - חשוב למחות כנגד עוולות, כל עוד העוולות הן מה שהם הגדירו לנכון. כל מה שמחוץ למנהרה הצרה של ההשקפות שלהם הוא לא מעניין.

כמשתתפת פעילה בפורום שעוסק בחתולים, אני דווקא הראשונה להודות שלעתים יש שם סממנים של הגזמה. אני מבינה מצד אחד את האהבה לחתולים, אבל זה לא כל מי שלא אוהב אותם הוא מפלצת. זה בסדר לא לאהוב חתולים. אבל זה לא בסדר להתנפל על כל מי שכן אוהב את היצורים המקסימים האלה, ולתייג אותו כמופרע, רק משום שהוא לא מתאים לפרדיגמות החברתיות הנעלות שלך.

הבריונות והאלימות (ברשת ומחוצה לה) כלפי מה שאותם הומניסטים נעלים מכנים בבוז "חתולאים" בוודאי לא ירתיעו אותי ושכמותי, מה גם שמעולם לא הטרידו אותי תיוגים שאנשים אחרים המציאו כדי להרגיש נעלים יותר ("חתולאית", "אישה", "גיקית", "חסרת חיים", "בלוגרית" :) ). אני אמשיך לגדל ולטפל בחתולים ובכל בעל חיים הזקוק לעזרה, אמשיך לתרום לעמותות שמסייעות לבעלי חיים (כולל דולפינים), ואמשיך להזכיר לכולם שאייל שני ומירי חנוך זרקו את החתול שלהם, חתול מבוגר בן 10, מהבית לרחוב בגלל שהוא עשה פיפי במיטה.

ברור שזה לא מעניין את כולם, ברור שלא חייבים להסכים איתי ואפשר גם להתווכח, אבל אני בטח לא אתן לעוד איזה הומניסט בלירה להגיד לי מה להגיד. את זה תשאיר לליברמן.