מראט סאפין עשה לי את היום. האיש והאגדה מרוסיה מראה לכולם למה הוא היה מספר אחת בעולם, ואיך חוזרים ממה שהיה נראה כמו בור ללא תחתית. סאפין עלה היום לגמר אליפות אוסטרליה הפתוחה, אבל ההישג המדהים באמת היה הניצחון שלו על הבלתי-מנוצח-לשעבר, האיש והרובוטיקה, רוג'ר פדרר.

סאפין קטע לפדרר רצף של 26 נצחונות, במשחק מותח של 5 מערכות ו-4 וחצי שעות. לא עקבתי אחרי המשחק ב-100% אבל לקראת הסוף עזבתי את הכל בעבודה, ופשוט צפיתי במשחק תוך צרחות נלהבות שהבהילו את רוב האנשים בסביבת העבודה שלי. הצופים שהצטרפו אליי הבינו את גודל המעמד - אם כי כולם, חוץ ממני, עודדו דווקא את הפייבוריט, פדרר.

הדיוק והקרירות של פדרר לא הספיקו נגד הנשמה, התעוזה והאש של סאפין, מה גם שלדעתי סאפין הציג משחק הגשה הרבה יותר טוב מפדרר, וידע לנצל את הבק-האנד הבעייתי-משהו של פדרר. המערכה החמישית היתה עוצרת נשימה, ולרגעים חשבתי שפדרר התאושש מההלם שהוא בכלל הגיע למערכה חמישית והוא הולך לנצח. אבל סאפין, למרות המתח העצום בו היה נתון (וראו את זה), נתן את הפוש האחרון ולקח את המשחק.

הסטטיסטיקה היבשה מדברת על 22 אסים של פדרר לעומת 16 של סאפין; כמעט אותו מספר טעויות לא מחויבות לשניהם; 8 טעויות כפולות לפדרר (!) ו-72 ווינרים שלו מול 65 של סאפין. פדרר אפילו לקח יותר נקודות מסאפין - 201 מול 194, אבל כל זה רק מוכיח שהקלישאה נכונה: יש דברים שלא רואים בסטטיסטיקות.

סאפין גמר את המשחק כל כך מותש מנטלית, שהוא אפילו לא חייך. רק ישב לו על הספסל, המום שבכלל הצליח לו, וניסה להתאושש מהמתח המטורף של המשחק הזה.

עכשיו נותר לראות מול מי יצטרך סאפין להתמודד על תואר הגראנד-סלאם של אוסטרליה. נראה לי שזה יהיה רודיק, אם כי הקהל של לייטון יואיט יהווה פקטור משמעותי. בכל מקרה - אני עם סאפין כל הדרך, שנותן טניס כמו שטניס צריך להיות - חזק, יפה, עוצמתי, רגשי ומלא יצרים ונשמה. אחרי הניצחון הזה - פשוט מגיע לו.

רגע של אושר. מראט סאפין