המון בלוגים יש פה. המון המון. אני קוראת לא מעט מהם, חלק באופן קבוע, חלק בביקורים רנדומליים. ואני קוראת גם את התגובות. מי שמכיר אותי יודע שאני אדם ישיר, שלא מתבייש להגיד את האמת או את דעתו כשצריך. אני לא פוחדת מאף אחד, ולרוב לא אכפת לי מה אומרים עלי.

יש שיאמרו שאני וולגארית, אבל זה רק אלה שלא יכולים להתמודד איתי, או כאלה שאני בזה להם כל כך, שאני פשוט משתמשת נגדם במלים הכי נמוכות. אבל אפילו אני, לפעמים, אדם שאינו יפה נפש בשום צורה שהיא, נדהמת מכמות רוע הלב שיש בישראבלוג. קנאה, תככים, שנאה, אכזריות... הכל מהכל.

אבהיר - אני לא חושבת שצריך לצפות למשהו בעל משמעות קיומית מתגובות של אנשים. אני גם לא חושבת שאפשר לעזור לבעיות ממשיות און-ליין (כמו נסיונות התאבדות, כל מיני תסביכים עמוקים וכו'). תגובה נעימה יכולה לשפר את מצב הרוח, אולי, אבל לא לפתור בעיות. מצד שני, תגובה מטונפת ועלובת נפש, שכל מטרתה היא לשלוח חיצים (ואני לא מדברת על ציניות או צחוק) מורעלים לנפש האדם שכותב, זה דבר מבחיל בעיני.

אני לא מתלוננת על התגובות שאני מקבלת. לא אכפת לי לקבל ביקורת אם היא במקום, ובכלל, לא ממש מזיז לי כשאנשים כותבים שטויות כמו "את כותבת יותר מדי". יש לי פרו ואני מוחקת מה שנראה לי שמזהם את הבלוג, אם כי לא עשיתי את זה הרבה. אבל אני רואה תגובות שאנשים אחרים מקבלים, לפעמים אפילו בבלוגים מקריים שאני מבקרת בהם פעם ראשונה, ואני נדהמת לגלות כמה הרוע יכול לחלחל, אפילו למסך המחשב, אפילו און-ליין.

כשמדובר במלחמות בין-אישיות, ויש פה כמה כאלה בישרא, עוד ניחא, כי זה עניין שבין 2 אנשים. אבל כשסתם אדם זר, מבקר מקרי, בא לבלוג ושופך את הזוהמה שלו בלי מחשבה, בלי שום הגיון (ועוד מדבר שטויות), זה פשוט נשגב מבינתי. גם אני קוראת לפעמים פוסטים, שבא לי להגיד לכותב שהוא טמבל והורס את חייו במו ידיו, או שהוא כותב נורא ואיום וכדאי שיפסיק, או שהוא מתעסק בשטויות... אבל הבלוג הוא חלקת אלוהים הקטנה של כל אחד (חוץ מכאלה שפותחים אותו למטרות יחסי ציבור), וכל הנכנס - ביראת כבוד הכנס! בשקט. בלי כל השיפוטיות הזאת. בלי הנסיונות הנואשים והמגעילים לבנות את הבטחון העצמי שלכם על חשבון אחרים. זה פאתטי כמו שזה מגעיל.

אני לא אומרת שכל תגובה צריכה להיות חיובית ומפרגנת, אבל גם יש עניין של טעם, של טקט, של צורת התבטאות. כשאתם הולכים לבקר אנשים, ואתם אורחים בביתם, האם אתם יורקים על הרצפה? תחשבו שניה. אני מתארת לעצמי שאתם לא חושבים הרבה, ובכל זאת - לפני שאתם פולטים את החרא שלכם בבלוג של מישהו אחר, תחשבו אם הייתם מתבטאים ככה גם בחיים האמיתיים. תחשבו איך אתם נראים כשאתם מפזרים צואה וסחי לכל עבר. יש מקום לציניות והומור, אבל אין מקום לשנאה התהומית, הבוז העמוק הזה כלפי מי שהוא שונה, צעיר או מפוחד יותר מכם. שהרי ברור שקל נורא להתחבא מאחורי מקלדת ולהעביר ביקורת, בלי להשאיר אפילו כתובת אימייל, שבה אפשר יהיה לנהל איתכם דיון פרטי. אתם רוצים, כמה ברור, להראות לכולם איזה "גברים" אתם, שככה הכנסתם לטיפש הכותב בבלוג. אז אף אחד לא מתרשם מזה, רדו מהעץ. או, יותר נכון - תשארו עליו, שם יותר מתאים לכם. ככה לא תפריעו לנו, הכותבים.   ועוד מילה על נותני העצות הנדושות - צאו מזה. עצות בגרוש וקלישאות אפשר למצוא בעטיפות של בזוקה. שימו לב למשפט המפתח -  

אם אין לך משהו חכם להגיד, יותר טוב שתסתום את הפה.