יש משהו מאד מספק בהשלכת אריזת מזון ריקה לפח, אחרי שהוצאתי ממנה את כל מה שצריך ואפשר. אני שונאת לזרוק אוכל, אפילו מלפפון או עגבניה. זה עושה לי נקיפות מצפון איומות.

כשגרתי עם אבא שלי, היתה לי נטייה לעשות קניות מסיביות ולמלא את המקרר כל פעם מחדש. וכל פעם מחדש זרקנו כמויות מטורפות של אוכל. ועכשיו, כשאני גרה לבד, אני קונה מעט. אני מבקרת יותר בסופר, אבל קונה כל פעם קצת. קופסת שימורים אחת כזו, חזה עוף אחד, חבילת אורז אחת, קמח אחד. קצת בכל פעם, ולא קונה חדש עד שנגמר.

ואז את האריזות אני זורקת לפח כשהן ריקות. ניצול מרבי. זה נחמד.