הפוסט האחרון של זו ש גרם לי להיזכר (שוב ושוב), עד כמה אני זקוקה לחופש, כמה מתחשק לי להיות במקום אחר, כמה אני מלאת קינאה באלה שמסתובבים ברגעים אלה ממש באיי הפיליפינים ועושים חיים  וכמה זה רחוק-רחוק ממני עכשיו, בגלל אלף סיבות, שרובן ככולן מתמקדות בנושא הכספי, באופן ישיר ועקיף.

***

אם אין חו"ל, לפחות שיהיה ניחוח חו"ל. בהתקף פינוק קניתי מכונת אספרסו ב-200 שקל, כולל משלוח. הגיע הזמן להצטרף לבורגנות, אני חושבת.

***

ובזרבובית הקיטור של מכונת האספרסו אני אשתמש כדי לעוור או לגרום נזקים בלתי הפיכים אחרים לסירחון, השותף שלי, על מעשיו המבחילים ביום שישי האחרון. ובאמת, כל מה שהוא עשה עד עכשיו מתגמד לעומת מה שקרה - הגעתי מהעבודה קצת מוקדם מהצפוי, ותפסתי את הבן-אלף-זונות, כשהוא מנקה את מכונת הגילוח שלו בכיור במטבח, ומפזר את שערותיו לכל עבר וגם על הכלים שלי, שנחו לתומם בכיור. ההלם שאחז בי לא איפשר לי להרוג אותו בו במקום, אבל הזהרתי אותו בתקיפות רבה שלא יעשה את זה שוב. יש לי הרגשה שזו לא פעם ראשונה שהוא עושה את זה, ואני תוהה אלו עוד הפתעות מחכות לי בהמשך שהותי איתו.

***

אבל יש מה שמסוגל להרגיע אותי מהעצבים אכולי האש שחטפתי מהגועל המהלך הזה, וזה קול מתוק ופלצני מן העבר, שחשבתי שכבר יצא לי לגמרי מהחיים וזה ציער אותי מאד. לפי ההיסטוריה, יש מצב שהוא ייעלם לי שוב בקרוב, אבל בינתיים זה פשוט כיף בלתי רגיל לפטפט איתו במסנג'ר או בסקייפ או ב-SMS, לצחוק מהשטויות הישנות והחדשות שלו ולקוות שניפגש בקרוב (אחרי שהוא יחלים).

***

אה, וסקס. אין כמו קצת סקס טוב כדי להעלות לי את מצב הרוח.