לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
 


נוגעת, טועמת, הולכת... הכל מהכל - סיפורים מוזרים, תמונות מצחיקות, אינטרנט, ספורט (בעיקר טניס), הומור עוקצני ככל האפשר, מחשבים, סרטוני וידיאו וכל מה שכיף ומעניין ברשת ואצלי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2003    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2003

למה את עושה את זה לעצמך?


  את הרי יודעת שתתחרטי על זה אחר כך. את יודעת שזה יכאב, וחזק. את יודעת שאת מזמינה צרות, ובכל זאת את ממשיכה בדרכך הנלוזה. את יודעת בדיוק מה יקרה, ובכל זאת חוזרת על אותם צעדים, לא משנה את דרכיך.   למה את עושה את זה לעצמך? למה את מזמינה את הסבל לפתחך (תרתי משמע), ולא מוותרת? וזה לא שאת מקבלת עונג תמורת הסבל שאחרי. לא ולא. הסבל הוא מלווה של התהליך, מההתחלה ועד הסוף.   אהה. אז את נהנית לסבול. את נהנית כשכואב לך. את עושה את זה לעצמך, ואת לא יכולה להאשים בזה אף אחד אחר! כבר אמרו לך שתפסיקי עם זה, שאלו בתמיהה למה את ממשיכה עם זה, אם את יודעת כמה כואב זה יהיה אחר כך. הסכמת עם הקביעה שאת צריכה למתן את הצריכה הזו שלך, ובכל זאת, כשזה עומד מולך, הפיתוי, את לא יכולה להתגבר על עצמך, ולוקחת ממנו מלוא החופן. ואת לא יכולה להגביל את עצמך למנה נורמלית. או, לא. את חייבת להתפרע.   כן. חריף זו התמכרות. התמכרות כואבת. סוטול מטורף של דמעות ושריפה, אבל לעזאזל... זה כל כך טעים וטוב! חריף זה לא טעם בכלל, זו צריבה של התאים בלשון. או כמו שאני נוהגת לומר "הורג את כל החיידקים". זה ריגוש של אדרנלין. זה בוער כבר כשנושמים את זה. זה מעלה דמעות, מנקה את הסינוסים, גורם לצורך לקנח את האף מיד אחרי האוכל. זה מקפיץ את החיך, ואם מדובר בחריף טוב, גם 10 ליטר מים לא יעזרו לכבות את הבעירה. זה שורף כשזה נכנס. זה שורף ובוער בקיבה ובמעיים בכל תהליך העיכול. אבל זה הכי נורא כשזה יוצא. זה יוצא באש ותמרות עשן, בכאבים איומים, שהם המחיר שאני משלמת על החריף. זה כמובן תלוי בסוג החריף, אבל באופן כללי, אין חריף שעובר לי בשקט בגוף בדרך כלל. וזה לא מפסיק לכאוב עד שכל העסק יצא מהגוף. לרוב זה לא בפעם אחת... אני מנסה להמנע. מנסה, בחיי. אבל יש פעמים שאני פשוט לא יכולה לעמוד בפיתוי.   ולמחרת אני שואלת את עצמי בזעקות שבר "למה את עושה את זה לעצמך? הרי ידעת שזה יכאב...". ואין לי תשובה. שלום, אני "רק האחת", ואני מכורה לחריף.  

   

נכתב על ידי , 31/8/2003 12:58   בקטגוריות הומור  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי: 

בת: 47

Yahoo:  one_end_all  

תמונה




991,021
הבלוג משוייך לקטגוריות: אינטרנט , אקטואליה ופוליטיקה , ספורט
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להאחת, רק האחת אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על האחת, רק האחת ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)