| |
נוגעת, טועמת, הולכת... הכל מהכל - סיפורים מוזרים, תמונות מצחיקות, אינטרנט, ספורט (בעיקר טניס), הומור עוקצני ככל האפשר, מחשבים, סרטוני וידיאו וכל מה שכיף ומעניין ברשת ואצלי
|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2003
 בלוגים נטושים ומריבות
בלוגים נטושים. יש פה הרבה כאלה. בלוגים שנפתחו וכתבו בהם רק פוסט אחד. בלוגים שכתבו בהם הרבה יותר, אבל יום אחד הכותב נעלם ללא מילות פרידה. זה כמו בית קברות קטן, וירטואלי. הפוסט האחרון. הדבר האחרון שהכותב אמר, ה-issue האחרון שהטריד אותו.
ויש את אלה שפשוט מחקו ונעלמו בלי להשאיר זכר, מותירים אחריהם את דף ה"שגיאה במספר הבלוג". הבלוג, בעיני, הוא קצת כמו חיית מחמד. צריך לטפח אותו, כדי שיגדל לחיה בוגרת ומעניינת, כזו שתיתן קודם כל לכותב השראה ועונג, וגם, אולי, תעניין אנשים שבנמצאים בסביבה הוירטואלית הזו. תופסק הפקרת הבלוגים ומיד!
היום ראיתי פה כסאח רציני מאד, על בסיס רומנטי, בין 2 בלוגרים די-ידועים. הופתעתי מאד. אני בכלל לא ידעתי על הסיפור המתגלגל הזה. קראתי את 2 הצדדים, בלי לשפוט יותר מדי, והגעתי למסקנה אחת, חוזרת - לא טוב לערבב את הסייבר עם ה-Real Life. בטח לא כשמדובר במשהו רגיש ואינטימי כמו בלוג. עצוב שזה בכלל צריך להגיע למקומות האלה. עצוב שאנשים סוגרים או מאבדים בלית ברירה את הפינה החמה שלהם ברשת. עצוב שאנשים לא יכולים לכתוב בחופשיות, וצריכים לעבור לפרטי או לגמרי למחוק כל זכר ממה שהם יצרו.
ומילה קטנה למפיצי השיטנה בבלוגים, וגם בבלוג שלי: מה יותר עלוב? להיות אדם שכותב ויוצר דברים משל עצמו, גם אם זה "רק" בישראבלוג או ברשת בכלל, או להיות הצל של אותו אדם, לקרוא בקביעות ובשקיקה כל מה שהוא כותב, רק כדי להוסיף בכל פוסט עלבונות והשמצות? אתם, הצללים השחורים והמטונפים של הכותבים האמיתיים פה, לא תצליחו לקלקל. ימותו כל הקנאים כולם.
| |
| כינוי:
בת: 47 Yahoo:
one_end_all
 תמונה |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
