RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2003
 הלו? מי זה? או: מקרי טלפון משעשעים
פעם, כשבטלפון היה חור (סליחה, חוגה), עוד היה אפשר להתייחס בסלחנות לכמות הטלפונים המוזרים שאדם מקבל ביממה אחת. היה נורא קשה לחייג בלי להתבלבל, וגם אם צלחת את החיוג, לפעמים המרכזיה של בזק קיבלה חיים משלה, וחיברה אותך לפקידה האישית של ראש המוסד, או לבית הזונות המקומי, למרות שאתה בסה"כ רצית להתקשר לדודה ז'ניה ולהגיד לה יום הולדת שמח. לדודה ז'ניה לא היית מגיע, אולי בניסיון העשירי, ועד אז היית מכיר המון אנשים חדשים.
היום אפשר לשלוח לדודה ז'ניה SMS או ברכה באימייל ולצאת ידי חובה. היא גם בטח רשומה בזכרונות בסלולרי שלך, אז אין בעיה של לזכור את המספר או לטעות בחיוגו. פלאי הטכנולוגיה. הבעיה היא, כמו תמיד, שפלאי הטכנולוגיה מקדימים את זמנם, ועדיין יש באיזור כל כך הרבה אנשים טיפשים ומשונים, שלא יודעים להשתמש בה, או לא מסוגלים להתרכז 10 שניות רצוף, ולכן קורים מקרים משונים עם הטלפון. שלא לדבר על סוקרים, טלמרקטינג וכל פולשי הטלפון למיניהם. לי זה קרה.... ולכם?
העקשן
מתקשר: שלום, אפשר לדבר עם רוחמה?
אני: זו טעות.
מתקשר: סליחה.
5 שניות לאחר מכן, הטלפון מצלצל בשנית, והשיחה חוזרת על עצמה. ולמה? כי הדביל לא טרח אפילו לבדוק אם המספר שחייג נכון, וישר לחץ על redial. לא, אי אפשר לדבר עם רוחמה. אין פה רוחמה. ואז באה השאלה החביבה עלי בעולם - "את בטוחה?". אני בדרך כלל עונה "כן" וסוגרת את הטלפון, בתקווה שהדביל יבין את הרמז. אבל פעם אחת, פעם אחת בלבד, בא לי לענות לו: "לא, יא בן של זונה, אין פה רוחמה. כן, אני בטוחה, יא חתיכת מזדיין עם ערבים, אני גרה פה 15 שנה ואני יודעת מי גר בבית המזדיין הזה, ואם היית טורח לבדוק מה המספר שחייגת, לא היינו צריכים בכלל לדבר אחד עם השני".
לחילופין, הייתי רוצה לענות לו "לא, רוחמה מתה".
הערביה / המחבל
תמיד זו שיחה חסויה, או אזור חיוג משונה עם מספר של הרשות הפלסטינית. זה הולך ככה:
הערביה (בקול היסטרי): אחמד? כיף חאלק?
אני: מה?!
הערביה: ....גיבוב מלים בערבית....
אני: טעות! טעות!
הערביה: שו? שו?
אני: כושילירבאק, מוש אחמד, מוש אחמד!!!!! (וסוגרת)
אני תמיד תוהה אם זו לא אישה של איזה מחבל חמאס, שמתקשרת לברר אם זה הוא עשה את הפיגוע האחרון, ושיביא ביצים בדרך הביתה.
המחבל, לעומת זאת מתקשר וישר מספר לי מה הוא יעשה לי ו/או לאמא שלי. פעם אחת נתתי את הטלפון לאבא שלי, שיענה לו (למה הוא בכלל התקשר, הזין הקטן, זה סיפור אחר). אבא שלי ניהל איתו שיחה מאד לבבית, שכללה איומים הדדיים וקללות בערבית, ומאז לא שמעתי מהמחבל יותר.
שאינו יודע להקשיב
יש לי תא קולי. בעצם שניים, כי יש לי 2 ניידים. באחד מהם, לפחות, אני מציגה את עצמי בצורה די ברורה, אומרת את שמי ושאפשר להשאיר הודעה. אבל אנשים לא מקשיבים. לכן, באופן קבוע, אני מקבלת הודעות של שושנה שאומרת לבעלה ברוך שהוא מניאק, או של זיו ששואל "אח שלי, איפה אתה", או סתם הודעה כזו "יעקב, זה מני, ההוא לא הגיע, תתקשר אלי". שלא לדבר על אלה שמזמינים תור לפיזיותרפיה. תיכף אני אראה לכם פיזיותרפיה.
החירש באופן כללי
שיחה חד צדדית מאד:
החירש (בצעקות): הלו?! מי זה?!?!?
אני: את מי אתה רוצה?
החירש: מי זה?
אני: את מי אתה רוצה?
החירש: מי זה!?!?!?
GOTO 10
Repeat
וזה שאינו יודע לומר "הלו"
אין הלו. אין שלום. אין כלום. זה ישר "ר-חל" (במילעל).
אני: זו טעות
ההוא: מה?
אני: טעות, טעות.
ההוא: רחל?
אני: לא.
ההוא: איפה רחל?
אני (בשקט): בכוס של האמא שלך.
(בקול רם): לא יודעת, אין פה רחל.
ההוא: אה. (נשאר על הקו)
אני: טוב. ביי.
מסכנה הרחל הזו, שיצא לה להכיר אחד כזה.
ההתחכמויות
אתה מתקשר, ועונים לך. אז לא. אהההההההההההה, פספסת, היי הו! "הלו.... סתם סתם, אני לא באמת עונה לך, זה הודעה מוקלטת, תשאירו הודעה".
או כל הפתיחים עם החיקויים של זאב רווח.
או הבדיחות.
או המוזיקה במקום צלצול.
תפסיקו עם זה. ומהר. זה לא מצחיק. רק את עצמכם אתם תצחיקו ככה. ואל תתפלאו אם לא ישארו לכם חברים.
ההודעה המוקלטת
זו שיטה חדשה, אפילו יותר מעצבנת מהטלמרקטר הרגיל. משתמשים בה בעיקר כל מיני מועמדים לראשות העיר שלא ירימו (חס ושלום) טלפון אישי לכל בוחר, אלא יקליטו את עצמם, וכשאתה מרים את השפופרת, אתה מקבל משהו כזה:
טלפון:...רחש סטטי.... שלום, כאן יפה גולן, המועמד..
אני (מנסה לקטוע): מה, הלו? מי זו?
אבל יפה השרמוטה ממשיכה בשלה, כי מה אכפת לה, היא הקלטה, אני זו שמבזבזת את זמני ומרצי על נסיונות מחאה טפשיים. נותר רק לסגור. ואין אפילו את מי לקלל. גם לא חרש.
הטלמרקטר / המתרים / הסוקר
חברים, אין מנוס - זה אחד הדברים הכי מעצבנים ביקום. זו חדירה לפרטיות, זה ניג'וס, ואין לזה סוף. אני מקבלת 3-4 כאלה ביום, אם אני בטעות בבית, וזה מביא את הקריזה. פעם אחת עשיתי טעות ותרמתי לעל"ם ול"אחת מתשע", ופתאום אני נורא פופולרית. היום התקשרו אלי מהפילהרמונית. את הטובה שלכם תדחפו לתחת טוב?!
ניג'ס: שלום, אפשר לדבר עם XXX (הכוונה לאבא שלי, כי הטלפון רשום על שמו)
אני (מזהה כבר את הטונים האובר-מנומסים): הוא לא נמצא, מי זה?
ניג'ס: אני מדבר עם אשתו?
אני: לא.
ניג'ס: הבת שלו.
אני: לא (שקר, אבל מה אכפת לי. אולי נשחק ב-21?). מי זה?
ניג'ס: אפשר לדבר עם אמא?
אני: היא לא פה, מי זה ומה אפשר לעזור?
ניג'ס: מדברים מהעמותה לזיון בישבן... לפני חודש תרמת...
אני: לא, תודה. (וסוגרת, אפילו בלי לשמוע את התגובה).
פעם אחת זה ייגמר בבכי. ולא שלי. מתרימים, ראו הוזהרתם. אני גם במשרד לא תורמת. Leave me the FUCK alone!!!
הפקס
מדי פעם מתקשר אלי פקס. הוא נורא נחמד אבל אין לנו שפה משותפת. הוא גם לא מבין מה זה "לא", כי למרות שאני מנתקת לו בפנים, הוא ממשיך להתקשר. מזכירות ופקידות יקרות, לא להשאיר את הפקס על REDIAL בסוף שבוע. אם לא ענה לכם פקס בפעם השלישית, אולי, רק אולי, יש סיכוי קלוש שעשיתם טעות וחייגתם מספר לא נכון?!
העקוב אחרי
פעם אחת זה קרה לי, וזה הספיק לי בהחלט. מגוון אנשים התקשרו ללא הפסקה, ושאלו מחיר על ביטוח לאופנועים ורכבים. בהתחלה חשבתי שקרה הנורא מכל ואיזו חברת ביטוח קיבלה מספר שדומה לשלנו. את המתקשר החמישי כבר תחקרתי.
"לאן התקשרת?" שאלתי בטונים מאיימים. חוקר שב"כ פראייר לידי. ההוא נתן לי מספר שאפילו לא מתקרב למספר שלנו. התקשרתי, ומה גיליתי? נכון, שאני מגיעה לקו של עצמי. יופי טופי. מישהו עשה עקוב אחרי אלי הביתה. למה?! מה חטאתי?
לחיוב אציין שהתקשרתי לבזק בבעתה, והודעתי להם שינתקו את זה לפני שאני עושה עקוב אחרי למרכזייה שלהם, שיבקשו מהם ביטוח לטוסטוס. לקח קצת זמן, קצת ויכוחים, ובסוף הם ניתקו את העקוב אחרי. ותודה לחברת הביטוח שהטרידה אותי. החשבונית בדואר.
והמקרה המפחיד והמוזר מכולם
יש לי קו פרטי בבית. מעט מאד אנשים ביקום יודעים את מספרו. נכון להיום, רק אחד מתקשר לשם בכלל, כי לרוב אני נותנת את מספר הסלולרי. לפני כמה שנים, החלו טלפונים מוזרים מאד לקו הזה. אנשים התקשרו בכל שעות היממה "בקשר למודעה בעיתון". סתמו ולא פרשו. איך ששאלתי "איזו מודעה", הם ניתקו. התחלתי לחשוש שמישהו שתל מודעה על שמי באיזה עיתון, או ששוב מתארגנת נגדי הטרדה קבוצתית (היו מקרים מעולם).
אחרי כמה ימים מעצבנים במיוחד, הצלחתי להוציא מאחד מהם, בדרך לא-דרך, איפה הוא ראה את המודעה. יותר מזה הוא לא שיתף פעולה. זה היה יום שלישי, יום לוחות המודעות בעיתונים. החלטתי, מתוך אינסטיקנט בלשי חד (ובגלל העובדה שכל המתקשרים היו גברים) לבדוק קודם כל במודעות הליווי והמסז'. שומו שמים. עד היום אני זוכרת את נוסח המודעה:
אינטיליגנטית, בבית או במלון + סאדו. ומספר טלפון שדומה 2 טיפות מים לשלי, חוץ מ-2 ספרות שהיו שונות במיקום. התקשרתי לגברת הנכבדה, רק כדי לשמוע את קולה הענוג של הזונה, וענתה לי בחורה עם מבטא רוסי. אין לי מה לומר מעבר לכך.
מנפלאות הטלפון. טכנולוגיה עתיקת יומין, ועדיין יש כאלה שעוד לא למדו להשתמש בה. ככה זה. המין האנושי מתקדם בצעדי ענק לעבר הלא-כלום.
| |
| כינוי:
בת: 47 Yahoo:
one_end_all
 תמונה |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
