RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2005
 סופר ספר
כשהייתי בערך בת 12, אמא שלי החליטה שהשיער שלי דליל וחלש מדי. לכך, כידוע לכל האמהות המתקנאות בשערן הארוך והחלק של בנותיהן, יש רק פתרון אחד - לקצוץ ומהר. וכך, ברוב שנות נעוריי המוקדמות, עד התיכון, הסתובבתי בתספורת קצוצה.
מזל שכבר אז היו לי ציצים די גדולים לגילי, כך שלרוב לא חשבו שאני בן.
ככה הלכתי שנים, משוכנעת שאין פתרון למחלתי האיומה - שיער דליל. כשהגעתי לתיכון, החלטתי, במסגרת מרד הנעורים, שאני אנסה לגדל שיער. מקסימום ינשור - אני כבר רגילה ללכת בשיער קצר. מאחר שעד אז הסתפרתי רק אצל הספר השכונתי הפרובינצאלי בדרום הארץ, לא ידעתי לאן ללכת בתל אביב.
המלצה של דודה שלי על ספר בעל "ידי זהב" והתנהלות מופתית, גרמה לי להתייצב אצלו - מבוהלת וביישנית, לא מדברת עם אנשים זרים, ומשלמת בכסף של אבא. הוא סידר לי תספורת סבירה לתחילת הארכת השיער, עברנו אט-אט לקארה, ואחרי זמן מה מצאתי את עצמי עם רעמה של ממש - עדיין בתספורת חלקה, שווה בכל הצדדים וסולידית ככל האפשר.
מתישהו בכיתה י"א או י"ב, הספר החמוד שיכנע אותי לעשות פרמננט תלתלים קטנים. במשך קרוב לשנה הסתובבתי עם רעמה-אפרו-סטייל, שדווקא מצאה חן בעיני אז, וחשבתי שאני נורא נועזת. השיער, אגב, לא הגיב לשינויים המסעירים ולא נשר בפראות, כמו שאמא שלי שכנעה אותי שיקרה אם אעז להאריכו מעבר לגבול 2 הסנטימטר.
הספר ניסה לשכנע אותי כל הזמן לעשות גוונים או צבע, או כל מיני שינויים דרמטיים מפחידים. אני, נאמנה לשמרנותי המבוהלת, לא הסכמתי אפילו לעשות שטיפה.
אבל השנים חלפו, הפחדים נעלמו, והרצון לנסות דברים חדשים (גם בשיער) התגבר, ולבסוף עשיתי גוונים ואפילו, שומו שמים, תספורת מדורגת. מאורעות כאלה ואחרים הביאו אותי לוותר על שירותיו של הספר החביב הזה, שהיה אמנם יקר ויוקרתי, אבל מכל מיני סיבות מיצינו את יחסינו.
פסחתי זמן רב על שני הסעיפים, אבל בחתונה של החבר הכי טוב שלי כבר לא היתה ברירה - מישהו היה צריך לטפל בשיער הזה. שוב, חיפשתי המלצות, שכן אישה שפויה לא מפקירה את היקר לה מכל בידיו של כל שרלטן. ולא רציתי ללכת לכל מיני שוקי זיקרי וז'קלין ליכטנשטיין, שהגעילו אותי כבר מרחוק. ושוב, המשפחה באה לעזרתי - והמלצה של בת דודתי שיגרה אותי אל המרוקאי המשוגע, כפרה עליו.
בפעם הראשונה כבר הייתי צריכה לסמוך עליו מאד, כיוון שביקשתי תסרוקת מורכבת לכבוד החתונה החשובה. הוא היה מאד קריר ולא נחמד בהתחלה, אבל כשהוא גילה שגם אני ערבייה, מייד נפרצו הסכרים והחלפנו ברכות, קללות ונאצות משך כל שהותי במספרה. השארתי אצלו כמה מאות שקלים.
אם בכיתה י"א הייתם אומרים לי שבפעם השנייה אני אכנס למספרה של מטורף כזה, שהוא יציע לי לצבוע את השיער בסגול (זה לא בדיוק הסגול שאתם מדמיינים, אבל לכו על זה) ואני אגיד "יאללה, למה לא", הייתי אומרת לכם שנפלתם על הראש ושכדאי שמישהו יבדוק אם לא נזל לכם המוח כשזה קרה. אבל ככה זה התרחש, בדיוק.
ובינתיים אני באה אליו פעם בכמה חודשים (מה לעשות, המחירים שלו שווי-ערך ל-10 ביקורים ממוצעים שלי בסופרמרקט), הוא צועק עלי שאני לא באה יותר (לא נעים לי להגיד לו שיוריד מחירים), מפנק אותי, קורא לעצמו גאון ונותן לי נשיקה בדרך החוצה. מה עוד בחורה צריכה בחיים?
המעבר הזה בין מעצבי שיער וסגנונות, הוא מעין אבן דרך קטנה בשבילי. אחת מההוכחות שאיבדתי את החששות, הפחדים והשמרנות, שהפסקתי להאמין לשטויות שאמא שלי ניסתה למכור לי כל השנים (ולא רק בנושא השיער), ושמצאתי את הספר המושלם בשבילי, שנראה לי שילווה אותי עד אין קץ, בתנאי שיזכה למצוות ולבנים זכרים, כמובן.
| |
| כינוי:
בת: 46 Yahoo:
one_end_all
 תמונה |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
