במקום בו שורה האטימות לא צומחים דברים חדשים. במקום בו לא יודעים להעריך את המשאב היקר מכולם, אין למה לצפות.

ובאמת לא ציפיתי ולא קיוויתי, אבל הצליחו לשכנע אותי לא לבוא לגמרי באנטי. אז באתי. דיברתי בצורה רציונאלית. אמרתי מה שיש לי להגיד, וקיבלתי את אותן תגובות עלובות ומבזות. ואפילו מי שנטיתי להאמין שהוא בצד שלי, שלנו, איכזב ובענק. ובעצם עליו אני כועסת יותר מכל.

הסטטוס קוו לא נשמר, חלילה. המצב רק יחמיר. אנחנו נעבוד יותר קשה. אבל לא נקבל תמורה הולמת.

ככה זה בחיים? יש אנשים שמקבלים הרבה פחות? על הזין שלי. אותי לא מעניינים אנשים אחרים. אני יודעת מה אני שווה, וזה בטח יותר ממה שנותנים לי כרגע. אז אם התמורה לא עולה, התפוקה תרד. אלה חוקי השוק.

***

גם "בטמן מתחיל" לא היה מציאה גדולה. אבל החברה היתה נעימה. גם זה משהו בימינו.

***

אני חייבת לצבור עוד שעות שינה. עייפתי. ואני לא מתאמנת לקראת ההופעה. אין חמור מזה. מחר ומחרתיים נרביץ. אין ברירה.

***

מוסקבה כל כך רחוקה, אבל היום שוב דיברנו קרוב-קרוב. עוד נשלם על זה, מן הסתם. אבל זה היה שווה כל שקל. נראה לי שהפעם אתה בדרך הנכונה.