אני אומרת שזה היה הטניס הכי משעמם שיצא לי לראות בחיים. אנה שיחקה נגד זבונרבה הרוסיה, במשחק שנמשך 3 מערכות ארוכות ומתישות, במסגרת רבע גמר טורניר לינץ. את המערכה הראשונה הפסידה אנה 2:6, את השניה ניצחה 6:3. במערכה ה-3 היא הובילה כבר 5:1 (!), ואיכשהו הצליחה להפסיד את המשחק בכל זאת. כל נקודה ארכה כאורך הגלות, אבל לא בגלל מכות מדהימות ומדוייקות , אלא בגלל מכות איטיות ומשעממות, בגובה התקרה, שלא עוברות את חצי המגרש. זה היה כמו מטקות, בהילוך איטי.

פיסטולסי הייתה ממוטטת. מחוסלת. גמורה. איך שלא תקראו לזה. היא בקושי הלכה על הרגליים. שזה מאד מוזר בעיני, כי כשאת מבססת את המשחק שלך על התשה של היריב במכות מגעילות מהקו האחורי, אמור להיות לך כושר טוב. זבונרבה, לעומת זאת, נראתה כאילו היא הולכת למות משעמום, דווקא.

בכל אופן, פיסטולסי, 16 בעולם (רק אלוהים יודע איך), הפסידה בסופו של דבר, ועפה הביתה להתעלף בזרועות בעלה.