אתם מכירים אותם. אולי זה אתם בעצמכם. המגיבים:

העילג - כותב בשגיאות כתיב מדהימות, חובב טעויות הקלדה, ולא מתרגש מחוסר סימני פיסוק. לרוב כוונותיו טובות, אבל אי אפשר ממש להבין מה הוא רוצה.

המגיה - אולי ההיפך מהעילג. אין לו ממש מה להגיד, אבל הוא נורא אוהב למצוא טעויות הקלדה, טעויות כתיב או סתם אי דיוקים קטנים וחסרי חשיבות. שגיאות גדולות באמת גורמות לו לגמור במכנסיים. לרוב מדובר באנשים לא קוראים את הפוסט שכתבת מתוך עניין, אלא סתם מתוך סקרנות עריכתית.

העצלן - סמיילי וזהו. ככה, מספיק, לא?

הסמיילי-הלא-קשור - תגובתו יכולה להיות עליזה, אך הוא משתמש באייקון כועס או משועמם, או כל וריאציה אחרת. אצל חלק מהמגיבים זה סימן היכר. אצל חלק - מי יודע?

הפסיכולוג בגרוש / האנליסט - אוהב לחלק עצות ולנתח את האישיות של הכותב, גם אם הפוסט לא נכתב במטרה לקבל דעות ועצות. משפטים אופייניים: "את צריכה לצאת יותר, ככה תכירי אנשים", "זה יעבור עם הזמן", "תפסיקי להיות מחוברת למחשב כל הזמן", "את לא מבינה", "האהבה זה הדבר הכי חשוב". ממש ורדה רזיאל ז'קונט בהתהוות.

שאינו יודע ציניות - הוא לוקח מאד ברצינות את מה שנכתב בפוסט. כל כך ברצינות, שהוא כבר לא מסוגל להבחין בין פוסט שכתוב בציניות, בצחוק או סתם ברישול. בשבילו, הכל רציני, מהותי, קיומי ועמוק. הוא עלול להבהל מאד, למשל, מקיטורים על ציצי גדול, ולהתחיל להציע עצות מעשיות כמו הקטנה בניתוח.

החנפן - ואני לא מדברת על אלה שמחמיאים באמת מהלב, אלא כאלה שעושים את זה כחלק מפרסומת לבלוג שלהם, ומפיצים את אותו טקסט ב-10 בלוגים שונים: "את מדהימה, את כותבת מעוללללללללללה, הבלוג שלך אחלה!!! פ33ה!!!" וככה תראו אותו מגיב בכל מיני בלוגים ביום הראשון לשהותו בישראבלוג, ואחר כך ייעלם כאילו בלעה אותו האדמה.

המפרסם - "בואו לבלוג שלי!!!" ולינק. גם אם זה בתגובה לפוסט על סבתא שלך שנפטרה. מאד רגיש, בדרך כלל.

הלא-קשור - כתבת פוסט נורא מושקע על פריחת המרגניות בשדה שליד ביתך. ובא המגיב הלא-קשור, וכותב בתגובה: "אתמול קניתי טוסטוס חדש". או לחילופין: "תגידי, איך את יודעת מה אנשים מחפשים בגוגל?".

המתנשא / הפוליטיקלי קורקט - כל פוסט על נושא שהוא קצת שנוי במחלוקת, או פוסט בוטה, או עם הומור שחור (על בשר, רצח, קללות, התנהגות אנושית, סמים וכל דבר שתוכלו להעלות על דעתכם), יביא לתגובות לפחות מגיב אחד כזה. "זה לא יפה", "דוחה", "אני לא מבין למה צריך לדבר ככה" ועוד כל מיני משפטים רכי-לבב יוצאים לו מהמקלדת. לאלה אני אומרת - יאללה, יאללה.

החחחחחחחחחח - כל שאר המקשים אצלו במקלדת לא עובדים. אז חחחחחחחחח זה מה שיוצא.

הסדרתי / הדעתן - יגיב לכל פוסט שכתבתם, לא משנה מה הנושא ומתי. יש לו מה להגיד על הכל. לרוב הוא גם מתחכם (ע"ע). ניתן למצוא אותו מגיב בכמה וכמה בלוגים. הכל בכוונה טובה, כמובן.

המתחכם -  מנסה להיות מצחיק, תמיד ובכוח. לא ממש הולך, לו לרוב, אבל הוא משתדל.

נטול הזין - נאצות, קללות, העלבות אישיות. הכל הולך, וכמה שיותר, ורצוי לכל פוסט שתפרסמו. בעילום שם, כמובן. זה כי חסרות לו גם הביצים.

שולח המיילים / הסמוי - הוא לא מגיב בבלוג, אבל מנוי וקורא קבוע. מדי פעם הוא מבליח באימייל עם איזו מילה טובה. בבלוג שלי יש המון כאלה. לפעמים מדהים עד כמה.

הקאונטר האנושי (באדיבות Beholder) - שתי תגובות אופייניות, שאף פעם לא קשורות, חלילה לתוכן הפוסט - "אני ראשון!", ו-"איזה כיף, אני המבקר ה-3321 שלך, איזה מגניב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!".

בעלי המניות בבלוג (באדיבות קיפוד כזה) - אלה חושבים שהבלוג שלהם, של אמא שלהם, או שהם קנו בו מניות. בכל זאת, הם עושים לך טובה וקוראים! אז תשרת אותם! משפטים אופייניים: "מספיק עם הפוסטים העצובים!" או "כמה את כותבת?! לא נמאס לך?!" או "אני לא מספיק לקרוא ואת כבר כותבת עוד פוסט!" או "אוי! מצויין! עוד פוסטים כאלה!". ואני אומרת - רק רגע. כבר. עוד שניה. מיד!

הפז"מניק - היה פה מאז ומתמיד. ראה הכל. קרא הכל. כתב הכל בריבוע. הוא עייף. אין לו כוח אליכם. תעזבו אותו בשקט. שום דבר כבר לא מלהיב אותו. אולי פעם היה לו מה להגיד. היום הוא כבר גמור...

אם שכחתי איזשהו זן, אתם מוזמנים להציע תוספות.