תמיד הוא מלוכלך, הגשם הזה.

הגשם השני כבר הרבה יותר טוב.

טיפות גדולות, עגולות, שקופות. אם מרימים את הראש, רואים אותן נופלות בשורות ישרות מלמעלה.

הריח באוויר, של לפני ואחרי הגשם, הוא אחד הדברים הכי מרגיעים ונעימים שיש.

אני זוכרת רק דברים טובים מגשם.

במיוחד אני זוכרת אותך, אהבתי הראשונה. ירד גשם חזק וסוחף, ראשוני, היולי, ואתה ואני יצאנו החוצה ונתנו לו לשטוף אותנו. זה היה אושר טהור, צרוף, אמיתי. אז הבנתי שאני מאוהבת בך. ההנאה שלך מהגשם הייתה אמיתית ומלאת תשוקה. כמו שלי. איך לא ארצה שתהיה שלי?