אלוהים, בא לי להקיא ממך. אתה כזה אפס מאופס. אתה כזה כלום. לא יודעת איך יכולתי לחשוב שיש בך משהו, שאתה יוצר דגול. אתה מגעיל אותי. אני מכירה אותך מרחוק ומקרוב כבר הרבה שנים, וככל שעבר הזמן, נעלמה ההערצה והתחלפה בתחושת מיאוס שאי אפשר להתגבר עליה.

חתיכת נאד נפוח ומסריח שכמוך, כלומניק שהשתן עלה לו לראש, דביל שמתגאה בחוסר הצלחה, אידיוט שלא מסוגל לתת קרדיט לאנשים שליוו ועשו אותך כל השנים. לחשוב שהסתכלתי עליך בהערצה. לחשוב שהלכתי אחריך לכל מקום. כבר זמן מה אני רואה איך אתה יורק לבאר ממנה שתית בתאווה (מזל שלך שזו לא הבאר שלי!), איך אתה יודע להתחנף ל"בעלי השררה" אבל שוכח את אלה שגידלו אותך.

הדבר היחידי שאני עוד איכשהו יכולה להגיד לטובתך, זה שבזכות ההיכרות שלי איתך, זכיתי להכיר את החבר הכי טוב שלי, מתנה שאתה בכלל לא יודע להעריך את גודלה, כיוון שברוב ההיכרות שלכם ניצלת אותו בלי לחשוב בכלל, ועכשיו כשהוא סוף-סוף מפנה לך את הגב, כמו שהיה צריך לעשות לפני שנים, אתה מחזיק את זה נגדו.

לא מגיע לך שאחד כמוהו יהיה לידך. כשרון על כמוהו, שהתבזבז על שכמותך במשך כמה שנים טובות, שבגלל ההתחברות אליך ולשכמותך הוא בזבז כל כך הרבה זמן, היה כל כך כעוס ומתוסכל, והתעכב ביצירה הפרטית שלו. לא מגיע לך שיהיה לידך איש כל כך גדול ומיוחד, שאפילו קרדיט אתה לא יודע לתת לו.

אתה מגעיל אותי ברמות קשות. אני מסתכלת עליך ומתחשק לי להכניס לך מכות רצח. אתה בהמה, אתה כלום. אתה אף פעם לא תצליח, בטח לא בלעדיו, והיום אתה יודע את זה. לפחות הוא התנתק ממך, מהזוהמה שלך, מהדביקות וחוסר עמוד השדרה שלך, שרק הזיקו לו.

עוד זמן לא רב, כשההצלחה תיכנס בפתח הנכון, אתה תוכל רק לעמוד מהצד וליילל. כי זה מה שאתה עושה הכי טוב - רוכב על אחרים ומיילל. אידיוט.

(אל תשאלו מי זה ועוד פרטים. זה כמו שזה וזהו).