כבר כמה חודשים שהמכונית שלי צוברת חול לאיטה. חול, אבק, פירורי בורקס, שערות קטנות ושאר חומרים בלתי מזוהים בעליל. מבחוץ, הרכב נראה כאילו הוא עבר מסע שטח קשה במיוחד. הבטחתי לעצמי לרחוץ את האומלל בהקדם האפשרי. לשים 50 שקל על רחיצה (פוליש וקס! ללא שריטות!) ועוד איזה טיפ למסכן שצריך לנגב לי את החלונות, לא התחשק לי. ולרחוץ לבד פשוט לא הזדמן לי - הייתי חולה, היה חם, היה חושך... הכל קורה כשצריך לעשות משהו.

היום החלטתי לא לוותר לעצמי וללכלוך, ולפחות לרחוץ את האוטו מבחוץ. אני צריכה להשיג Dust Buster בשביל הבפנוכו, אבל זה יכול לחכות. וכך, בצל הקופח של מגרש החניה, עם דלתות פתוחות ורמקולים שצועקים את Killing in the Name of, מדרגות הרבנות, Black Hole Sun והשטן והכינור של ג'וני קאש, הקצפתי את המכונית המלוכלכת שלי עם שמפו ישן ל"תלתלים מושלמים" של פנטן שמצאתי זרוק פה בבית (לא שלי - לי אין תלתלים. לפחות לא על הראש). חומר מיוחד לאוטו לא היה לי, והחלטתי ששמפו של פנטן לא יכול לעשות נזק לפח של מכונית, ואם כן - אולי יש מקום לתביעה ייצוגית שתכניס לי מיליונים, כי אם הוא יוריד את הצבע או משהו, אפשר לנחש שלשיער הוא עושה נזק יותר גדול.

הצבע לא התקלף, אבל רוב הלכלוך ירד, ולצערי גם כל הדפיקות הקטנות בולטות עכשיו במלוא עוזן. מסתבר שיש יתרונות לאוטו מלוכלך. וכך חסכתי 50 שקלים וגרמתי למכונית שלי להריח כמו ראש של כוסית מרמת אביב ג'. אי אפשר להגיד שעשיתי עבודה מושלמת, אבל לפחות הרכב לא נראה עכשיו כאילו הוא גמר סיבוב בחולות גוש קטיף. או ניצנים.

***

ביום שבת אגש ללכלך את הג'יפ המשפחתי בראלי נוסף. אולי הפעם נביא גביע. או שלא. ובשביל זה אני צריכה לקום ב-5 בבוקר. תענוג שאין כמותו, בטח בסופשבוע. נו, אולי תצא לי מזה ארוחה על חשבון הברון. לא לשכוח לקחת מצלמה.

***

שמתי לו סוכריה על השולחן היום. אני לא חושבת שהוא הבין.