השארתם אותי במאורת הנחשים לבד, אמרתי לאחד מהצמד-חמד. עזבתם אותי לבד, יללתי. ובאמת זה מרגיש ככה. כולם עוזבים את מקום העבודה שלי. על חלקם אני מצטערת. חלק אני שמחה שילכו, ומצדי גם לעזאזל, אבל השינויים החדים במצבת כוח האדם לא יעשו טוב למקום הזה.

וסביר להניח, וזה מה שבאמת חשוב, שהם לא יעשו לי טוב. מה אני עושה בעניין הזה? מחפשת את דרכי החוצה מצד אחד, ואולי עמוק יותר פנימה. אני לא יודעת כרגע מה יותר טוב בשבילי, למרות שבינתיים המצב הפיננסי סביר. יכול להיות יותר טוב, אבל סביר.

אני שמחה בשביל אלה שמתקדמים הלאה והצליחו להשתחרר מהמועקות שמקום העבודה הזה יכול בהחלט לגרום. אבל אני לא רואה לנכון לקבל בשקט הערות נוסח "אתם לא יודעים מה הולך ליפול לכם על הראש", גם אם הן נכונות. תהנו מהעזיבה, אבל אל תורידו עלי את התסכולים שלכם. יש לי מספיק משלי במקום הזה.

הדברים די מעורפלים כרגע ויש לי הרבה על מה לקטר. מצד שני, יש למקום הזה לפחות יתרון אחד בולט וחביב שאני יכולה לחשוב עליו, ככה From the top of my head. לא שזו סיבה להישאר, אבל יש גם דברים נעימים לעסוק בהם במקום המשוקץ הזה. וזה שיש עבודה זה גם משהו בימים טרופים אלה.

ואגב, לא טעיתי לגבי הסירחון שאני חולקת איתו דירה - אכן פיטרו אותו (ככל הנראה בבושת פנים) ממקום עבודתו, וכמו שהדברים נראים כרגע, הוא צפוי לשרוץ בדירה עוד חודשים ארוכים, כי למען האמת אני לא רואה סיבה שחברה שפויה תקבל אותו לעבודה. בטח גם את הקודמת הוא קיבל בפרוטקציה.

ועכשיו תסלחו לי, היה היום משחק ליגה ב-Hattrick ועוד לא בדקתי כמה נגמר. חסר לי שזה היה פחות מניצחון מטורף.

שבוע טוב.