במסגרת לימודי התואר, יצא לי ללמוד קורס מעניין שנקרא "ניהול משברים בתקשורת" (או משהו כזה). הסבירו לנו שם איך חברות גדולות, שעושות פאשלות גדולות, מנהלות את המשבר מבחינה תקשורתית. יש כמה וכמה שלבים בניהול המשבר, חלקם נכונים וחלקם שגויים: הכחשה, אחר כך בדרך כלל מגיעה ההודאה, חיפוש אשמים, הגברת האמון של הציבור כי החברה יכולה לטפל במצב, נסיון לשלוט במידע הזורם אל הציבור, שליטה בשיח והגדרה מחדש של המצב וכו'. אם אתם עוקבים אחרי הסיפור של רמדיה, תראו שעברנו פחות או יותר את כל השלבים האלה. אני מתארת לעצמי שעוד השנה, סטודנטים יעשו על זה עבודה...

עכשיו, כשרמדיה בגרמניה הודתה שכל הבלאגן הוא באשמתה, יוכלו לנשום לרווחה כאן בישראל, לפחות עד שמישהו ישאל, שוב, איפה היה משרד הבריאות כל הזמן, ואיפה הפיקוח שלו. שלא יהיו לכם טעויות, כל פעם שמישהו שואל "איפה היה משרד הבריאות?", זה חלק מהספין התקשורתי שרמדיה ינסו לעשות עכשיו.

מי שייכנס עכשיו לאתר של רמדיה, וידלג לפורום, יראה משהו מאד מעניין, כדלקמן:

אני לא אומרת כלום. שימו לב, רק, שכל 3 השאלות שבפורום (ואין יותר, כרגע), נכתבו בהפרש זמן של כמה דקות. אף אחת מהנשים לא השאירה אימייל (אם השאלות כה בוערות, מדוע לא להשאיר גם מייל, במקום לבדוק את הפורום כל 5 דקות?).

השאלות מאד מעניינות: אחת שואלת על אחריות משרד הבריאות, השניה מביעה אמון מדהים במוצרי החברה, והשלישית היא המתוחכמת מכולן - היא בעצם אומרת שהילד שלה (בהנחה שזו אכן שאלה אותנטית של אישה תמימה) ממשיך לצרוך רמדיה צמחית, והיא רק רוצה לדעת אם לתת B1.

אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני חותמת בדם, שאמהות שחשש קל שבקלים מתגנב לליבן לגבי מאכל  כלשהו, לא ימשיכו להאכיל את הילד בדבר הזה, ויפסיקו להשתמש בו מיד.אבל זו רק דעתי, כמובן.

קצת יותר תחכום, רמדיה-ישראל. האכלתם אותנו דייסה, אבל לא צריך להאכיל אותנו גם לוקשים.