פעם שניה שאני מנסה לכתוב את הפוסט הזה. האינטרנט פה במצב נואש.

אם הגעתי למצב כזה, שאני סופרת שעות ודקות, מעסיקה את המוח שלי בדברים גשמיים, ארציים ופשוטים, אולי טיפשיים, כמו מה לאכול לארוחת צהריים, וכמה קלוריות וכסף זה יעלה לי, יכול להיות שאני לא במקום הנכון.

השגרה היא האוייב הכי גדול שלי. בשילוב עם שעמום, היא הופכת למפלצת מוטציונית ומכוערת, שנושכת אותי בתחת כל היום. ואין חברה נעימה להתנחם בה, מה שעושה את הכל לגרוע הרבה יותר.

אנשי השררה פה, ובעיקר נשות השררה, הם אנשים קפריזיים שמחליפים את דעתם השכם וערב, ואין לי כוח לזה. אני גם לא אוהבת שמתייחסים אלי כאל ילדה קטנה, בהתנשאות ופטרוניזם, שכבר בגיל 16 הפכו אותי לאדם אלים כלפי כל מי שנוקט נגדי בגישה הזו.

זה לא הזמן להחלטות חפוזות. נראה מה יהיה בהמשך.