דנים בנושא הבלוגים והפרטיות הרבה מאד בימים האחרונים, והדיון עוד לא נגמר, ככל הנראה. ביקשו ממני לבוא ולהביע את דעתי בפורום "תרבות דיגיטלית" של נענע, ועשיתי זאת. תוך כדי כתיבה חשבתי לעצמי, שמן הראוי לומר את דברי גם מעל הבמה האישית, הפרטית שלי, בשינויים קלים וגסים. וכן, חמודים, זו הבמה שלי ורק שלי. אני שילמתי בכסף על הספייס הזה, מישהו קנה לי אותו אפילו עוד הרחק לתוך 2005, ואף אחד אחר לא יכול לטעון בעלות על התכנים שיש לי פה. וזה בדיוק העניין.

אני חושבת שזה לא "דיון מרתק" או פילוסופי ועמוק. זו הייתה סטירת לחי מצלצלת ומעליבה לבחורה אינטיליגנטית, miss.terious, שבא אפס שחצן כמו ארילכמן ועשה מעשה המשול לקריעת הלוט מעל פרצופה. ארליכמן הוא לא עיתונאי, לדעתי. הוא סתם חרטטן מלים באינטרנט, קשקשן של כלום, והוא חושב שהעולם שייך לו.

אני בוודאי לא אתנצל על הדברים הקשים שאני אומרת ועוד אומר. למה? כי אם נניח בצד את כל ה-"היה צריך לבקש רשות" וכן הלאה, האם לא היה ראוי, לאחר מעשה, כשהבנת שפגעת באדם, להתנצל, ולו בשל הנימוס? האם לא היו YNET עושים דבר חכם ומורידים את החלק בכתבה על miss.terious, בנסיון לצמצם הנזק שכבר נעשה? כללי אתיקה עיתונאית? מה עם קצת כללי התנהגות אנושית?

אבל, לאאאאאאאאאא. ארליכמן הלוזר ענה במכתב בוטה ומגעיל, YNET השאירו את הכתבה והלינק, וכל הזין ל-miss.terious, שכל חטאה היה בכך שפתחה בלוג, וחלקה עם הקוראים חלקים מחייה.

מקומם אותי הבוז הזה כלפי הבלוגרים, מקוממת אות התפיסה המטומטמת והמתנשאת כאילו כל בלוגר חולם חלומות רטובים על זה שיכתבו ויפרסמו עליו משהו; מקומם אותי שזה קרה ל-2 כותבות מקסימות שאני אוהבת לקרוא, מקומם אותי ש-miss.terious נאלצה לצנזר, שאינגריד כמעט סגרה את הבלוג ושארליכמן יושב לו ונהנה מהסערה שהוא עורר. זה רק חשף אותו בפני הציבור ועשה אותו לשם מוכר, ולו לרגע. הוא בטח גומר מזה ברגעים אלה ממש; מרגיז אותי שכל חמור שכותב מדור עלוב באינטרנט, חושב שהוא מלך העולם, ושהוא עושה טובה למישהו בכך שהוא חושף אותו קבל עם ועדה.

אני נחשפתי על ידי מישהו שממש לא רציתי לשמוע ממנו, מישהו שכבר מזמן הוצאתי מחיי, מישהו שאמר שהוא לא יקרא את הבלוג, אבל אני לא מאמינה לו. זה הפחיד אותי ועיצבן אותי בהתחלה, כי למרות שהבלוג שלי מלא בשטויות, יש בו גם הרבה דברים רציניים, אישיים, שאני לא רוצה שהפולש יקרא. אני מבינה את תחושת הפגיעות שבחשיפה, ולכן גם מקומם אותי כל העניין הזה. מצד שני, אותו אורח בלתי-קרוא משול בעיני למת כבר הרבה שנים (קרי, לא מעניין אותי מה קורה לו), ולמרות שהוא אמר שהוא כותב כאן בישראבלוג, אפילו לא טרחתי לבדוק אם זה נכון.

תהנה מהתהילה, ארליכמן. היא חולפת. עשית מעשה מכוער, והוספת חטא על פשע בכך שלא התנצלת ולא חזרת בך, ועוד הודעת בגאון כי אתה לא מתכוון לשאול אף בלוגר אם לכתוב עליו, אם לאו. מה שמגעיל אותי יותר מהכל זה שאתה בעצמך כותב בישראבלוג, שאתה יודע מה זה בלוג, ובוודאי ובוודאי קורא בלוגים של אחרים, ומן הסתם כבר נתקלת בדיונים ובחששות של אנשים אחרים בנושא החשיפה. אתה יודע שזה מפחיד אנשים להיחשף.

יש לך מזל שהתעסקת עם אנשים נחמדים, במקרה הזה. אם היית עושה את זה למישהו כמוני, היית גומר עם שועה פתוחה, ואולי גם היית מפסיק לכתוב בכלל, מה שלא היה מהווה הפסד גדול לעולם התרבות הישראלי. אני מאמינה גדולה בצדק. ואני מאמינה שתסבול מתוצאות המעשה המכוער שעשית, בשלב זה או אחר. היקום דואג לשלו.