שבת בפארק הירקון נותנת תמונה מאד עדכנית לגבי הרגלי הרביה של זוגות צעירים בישראל, וגם לגבי הצאצאים שלהם.

כל זוג שלישי מסתובב עם תאומים (טיפולי הפריה או סתם במקרה?).

לכל הילדים יש אופניים ו/או קורקינט.

אין ילד שלא רוצה בלון.

אין ילד שלא מתלכלך כשהוא עוסק בצבעי גואש.

לחגוג יום הולדת בפארק זה מאד חסכוני, ולא מלכלך את הבית.

לכל האופניים יש היום מתלים כמו לג'יפים 4X4, וזה מאד מלחיץ אותי שבאופניים שלי אין.

ילדים לא מהססים לצחוק על ילדים אחרים, ולרדת עליהם בקול רם ("תראה, ילדה גדולה עם גלגלי עזר!!!").

ילד עם שקית ביסלי/תפוצ'יפס/כיפלי הופך למאד רכושני, והוא יודע בוודאות שהעולם ייחרב אם יתן למישהו לטעום.

טריינינג אינו מחמיא לתחת הנשי. גם לא לידת תאומים.

נורא קשה לדווש באופניי-הכרכרה להשכרה שיש בפארק. וגם לא משתלם.

יש תוכים בפארק הירקון. זה אמנם לא קשור לילדים, אבל זה עורר דיון זואולוגי מעמיק בנוגע למקור שלהם (כלומר, בקשר למקום שממנו הם באו, לא האיבר שנקרא "מקור"). האם הם ברחו מהצפארי? או מכלובים של אנשים? וכמה יש בפארק? קשה נורא לראות אותם. הם מוסווים.

אנשים עדיין שטים בירקון. למה? אין איש יודע.