יכול להיות שבעוד זמן מה אני אסתכל על היום הזה ואבין שהוא שינה כמה דברים מהותיים. אבל האמת היא שהשינוי בא קצת קודם. ההתעקשות שלא לוותר ולא להוריד את הראש, לקחת דברים יותר בקלות ולהסתכל באופן קצת יותר חיובי על הדברים - כל אלה, כנראה, הביאו אותי למקום הנחמד בו אני נמצאת היום.

יותר מדי עיניים על הבלוג, אז אני לא יכולה לספר מה בדיוק קרה, אבל אני בהחלט מקווה שזה משהו טוב כמו שזה מרגיש.

בכל מקרה, אמרתי תודה למי שבאמת היה צריך להגיד. "אלוהים עובד בדרכים נסתרות", אמר לי היום האיש המקסים בהחלט הזה, כשהוא מתייחס לעצמו כאל האל הכל-יכול. אין כמו אנשים עם אגו. למות עליהם. אז תודה, סופרמן. אתה איש טוב באמת.

***

וחוץ מזה, השיעול מסרב לעזוב אותי, והיום הוא פרץ במלוא עוצמתו אחרי שהיה נדמה לי שהתגברתי עליו. מה יהיה?

***

השותף שלי עדיין לא מצא עבודה. הוא עדיין רובץ מול הטלוויזיה 24 שעות ביממה. בסוף נצטרך לקלף אותו מהספה.

***

Rage Against the Machine שולטים בעולם. פשוט ככה.

***

אגאסי ניצח את בלייק ברבע גמר ה-US Open. שיעור בהתמדה? לא ייאמן. חבל שלא יצא לי לראות את המשחק.

***

צ'רלי וממלכת השוקולד? ב-1971 היה פי מיליון יותר טוב. ג'ין ווילדר לוקח את דפ בסיבוב.

***

ועכשיו - סלט!