משחק העונה בהאטריק, והקבוצה שלי מאכזבת 1-4 עלוב, כשהחלוץ המרכזי שלי אפילו לא טורח להכניס גול אחד בשביל ההיסטוריה. נו, לפחות עשינו מזה קרוב ל-400 אלף שקל. זה גם משהו. הזהירו אותי שהמשחק הזה ממכר, אבל אני כרגיל לא טרחתי להקשיב.

***

טיול מטורף ומטריף במדבר יהודה הסתיים בחצי ראלי, כשאנחנו ממהרים להימלט מזרועותיו העוטפות של החושך. הזאתי אפילו לא התבכיינה על מהירות הנסיעה שלי ועל טלטלות הדרך. כנראה שחושך יותר מפחיד אותה. אני הייתי בכלל מוכנה להישאר שם ולהסתכל כל הלילה על הכוכבים. מזכיר לי את שיזפון.

לא סיימנו את המסלול בדיוק לפי התוכניות, אבל היה על האש משובח בחסות החשיכה, וזה היה אחד המסלולים היפים והמרתקים (והאתגריים! מי ירדה כמו גדולה בירידה הקשה של נחל חבר ליד מערת האימה, מי?!) שעשינו. יכול להיות שפעם הבאה פשוט נתחיל אותו בזמן - הווה אומר ב-6 בבוקר ולא ב-11. ככה זה כשיוצאים עם מפונקים.

ומה ראינו חוץ מגמלים? כמובן - ואדיות, ערוצים וחריצים. הרבה חריצים.

***

גם מתוך הבדידות העזה ביותר, אני לא מסוגלת שלא לשמוח ולפרגן לאלה שטוב להם, במיוחד אם הם אהובים עליי. אז מה אם אני לבד? זה לא אומר שלשאר העולם אין זכות להיות מאושר. אפשר להתחמם לאורם של הרבה דברים, לא רק זוגיות פרטית. לתשומת ליבם של המרירים והמתוסכלים. לצערכם, אני לא אצטרף לשורותיכם.

***

נגמרו החגים. נגמרו התירוצים. נגמרו החגיגות. אולי עכשיו אני אצליח, לעזאזל, לזכור איזה יום זה בשבוע.

***

ההזנחה הפושעת של התופים חייבת להיפסק.

***

שבוע טוב, אם אפשר.