אחרי כמה שיעורי טניס מקרטעים למדי, היום חזרנו לביצועים טובים מאד, כולל אס אחד במשחקון הלפני-אחרון, מכות פורהנד מדויקות, בקהאנד לווינרים וצרחות שלא היו מביישות את האחיות לבית וויליאמס. אפילו לא התעלפתי באמצע השיעור. בשלב מסוים אף הרהרתי ביני לבין עצמי, שאם סרינה וויליאמס, למשל (הס מלהגיד שאראפובה. אנחנו לא אוהבים רוסיות כוסיות ובלונדיניות. תנו לנו אותן - ואותם - שחורות, גדולות וקולניות), היתה בצידו השני של המגרש, הייתי לוקחת ממנה לפחות (!!!) נקודה אחת.

באמת, היו כמה אימונים לאחרונה שבהם שאלתי את עצמי "בשביל מה לעזאזל את טורחת עם החרא הזה" (שאלה טובה לחיים בכלל, במיוחד כשמעורב בסיטואציה חרא), ולא מצאתי תשובה הולמת. היה לי זיכרון עמום שבו אני אשכרה מצליחה לתת את הכדור כמו שצריך לחצי המגרש השני, אבל קול קטן ועקשני במוחי המהוה החליט שמדובר בפנטזיה שנמצאת רק בחלק מאד שאפתן אצלי בראש.

היום הוכחתי לעצמי שהכל אמת. אני יודעת לשחק טניס. אני רק צריכה לעשות את זה יותר. ואם אנשים מסוימים, שאת שמם וכינויים לא נזכיר (למרות שקיבלתי מהם אישור להשתמש בשמם המלא, דבר שכמובן לא יקרה), יזיזו את ישבנם ואת הרקטה שלהם ויבואו לשחק איתי, בכלל יהיה נחמד.

***

לא פלא שהיה לי הרבה מרץ ולא מעט אדרנלין בדם אחרי האימון, מה שהוביל לסיר ענק מלא מרק ומוזיקה (Rage Against the Machine שולטים, כבר אמרתי?) שמבעבע לו חרישית על האש, אחרי הרבה רעש וריקודים שעשיתי במטבח. הסלט מחכה לי כארוחת ערב מאוחרת. ובאמת כבר מאוחר, בקושי שמתי לב איך עבר הזמן. כי היום בעבודה, למשל, הוא עבר די לאט עקב כאב ראש קשה, עייפות ועומס רב.

***

לא, אין זמן לחופש עכשיו. יש כסף. אבל אין זמן. אני חושבת שכשיהיה זמן גם יהיה הרבה יותר כסף, ואז אני באמת מתכוונת לפנק את עצמי בצורות שערורייתיות. בינתיים הסתפקתי בקניית מכשיר DivX בשביל לראות פורנו ב-DVD בחדר ולא במחשב. הפינוקים הקטנים של החיים.