למרות מצב רוחי המהוה, בשניה שהתחילו הדבילים לקפצץ על הבמה, עלה חיוך שטני על שפתיי. כמות הארס שאפשר להוציא על פרט במופע ההזוי וסוחט הכסף הזה, היא בלתי נדלית.

אז מה היה לנו שם?

כסף: כרטיס עלה 39 שקלים ו-270 כוכבים בישראכרט. לדעתי היו כ-7000 איש בהופעת אחה"צ. תעשו את החשבון לבד. 4 הופעות ביום, 7 ימי חנוכה. לאן הולך הכסף הזה, לאן? כי ברור לי שלרקדנים (הבלתי מתואמים בעליל) לא משלמים פה יותר משכר מינימום. מישהו יודע מי המפיקים של העניין הזה? והאם מישהו מהם רווק במקרה?

כסף 2: בקבוק מיץ ענבים לילדה, בקבוק מים מינרליים לבחורה העצבנית (אני) ובייגלה בטעם בצק-לא-אפוי = 30 שקלים. הסתכלתי טוב כדי לבדוק שלבייגלה אין ציפוי מזהב. והשומשומים? היו שומשומים, לא יהלומים. תפוח מצופה, אגב, גם כן 10 שקלים. נראה לי שהמדיניות של "כל אחד ב-10" היא פשוט כדי להקל על המוכרות עם המבט המזוגג-משהו בעיניים, שיהיה להן יותר קל לחשב.

כסף 3: קלטת וידאו+דיסק של המופע המהולל = 50 שקלים. למערכת שלי הדיסק הזה לא ייכנס, לא משנה מה יקרה.

המנחים: רועי בר נתן, למשל, זו תופעה שלא ברורה לי בכלל. ליצור הזה אין כשרון במילימטר בגוף שלו. כל מה שהוא יודע לעשות זה לצרוח, כל הדמויות שלו נראות ונשמעות אותו הדבר, והשטיקים של פריצי פשוט כל כך מטומטמים, שאפילו הילדים לא צחקו מהם. עופר שכטר (שלמרבית הגועל כונה באירוע נשגב זה "טר-טר". כן. שמעתם טוב) מסוגל למלא רק את תפקיד הצפונבון עם הדאווין הקל, וגיא אריאלי (גיא-גיא כינויו, כמה לא-גיי בכלל), השם יקום דמו, הזכיר לכולם כמה חבל שהוא לא מת באמת ב"משחק החיים". והיה גם נחש שיצא מתוך קופסא, וזיין את המוח בקול קרייני ועמוק (אני לא סגורה על מי זה היה, אבל הוא נורא מוכר). מישהו יכול להסביר לי את העניין הפאלי הזה?!

הזמרים: יהודה לוי (כשרון על בזימרה, אין מה לדבר) בחולצות מבריקות שגם בסבנטיז לא הצליחו למכור; רודריגו מלא-לקחה-אותי-שרון קיבל הכי הרבה מחיאות כפיים. רודריגו, נשמה, מה זה אומר לדעתך שקהל המעריצות שלך מורכב בעיקר מילדות בנות 10?; שלומי סרנגה בכפתן כחול עם חמסה (אבל אנחנו לא עדתיים); צביקה פיק במראה פדופילי להחריד, זכה לטקס סגידה והערצה על הבמה, שגרם לי לעוויתות הקאה נמרצות; להקת חמסה במעידות לא-חינניות בזמן צעדי הריקוד (כנראה שיש אנשים שלא יכולים לעשות תנועות עם השפתיים ולרקוד בעת ובעונה אחת) וכמובן - יעל בר-ציצי עם הציצי בחוץ, רוכבת על גמל כמלכת המדבר (או משהו).

הרקדנים: מילא הכוריאוגרפיה, אבל שמישהו ידאג שהם יזוזו ביחד? קצת תיאום, משהו?

הפלייבקים: מישהו שמבין בסאונד יכול להסביר לי איך אפשר לזייף גם כשאתה לא שר באמת, בחי, על הבמה?

הילדים: תפקדו בעיקר כחמניות. צריך לראות כדי להבין.

השערוריה: פרסומות-לא-סמויות-בכלל בטקסטים של ההנחיה ("ראית, היא השאירה לי את הסלקום שלה במתנה", "למדתי את זה בערוץ לוגי ב-HOT"). בושה וכלימה. וגם הקטע המגוחך בהתחלה - "קהל נכבד, אתם מתבקשים לכבות את מכשירי הסלקום שלכם... וגם את המכשירים האחרים (מצורעים שכמותכם)" - לא הוסיף נקודות זכות לסלקום בעיני.

הקהל: ישראלי במלוא מובן המילה - נדחפים בתור לכרטיסים, צורחים על הילדים שיישבו יפה, הולכים מכות בתור לשירותים, מתים על צביקה פיק ומתחילים ללכת הביתה לפני שהמופע נגמר.

שלא נזכה לראות את זה גם בשנה הבאה.