דיונים סוערים מתרחשים כאן בישראבלוג. על החוק למניעת הפלות, על בוש, על קאזה, על פרטיות בלוגרים, על פירטיות בלוגים, על גודל חלון המסרים, על מהות השירים בבלוג של אריקון, על מספר הכניסות של נוי-נוי, על הקוצים של קפ"כ ועוד כהנה וכהנה.

יחד עם זאת, אין ולא היה דיון סוער, מעמיק ופילוסופי בנושא הנגצים ומהותם. מה זה נגצים, אתם שואלים? או!

לכל מי שאין לו עיניים ולא ראה שכבר כמה שבועות משתולל ברשימת המאגניבים בלוג הזוי, שנקרא "פורום אומנות שימושית", אז מסתבר שיש הרבה אנשים שחריטה בעץ, ציורים בקטשופ ופיסול בפסטה נורא עושים להם את זה. אני, אישית, טוענת שאם זה לא אכיל, לא יודע לעשות קפה ולא טכנולוגי, זה לא שימושי בשום צורה (ע"ע גבר, פריכיות אורז ותולעי סיכה).

נגצים, חברים, אינו קוד סודי, וגם לא ראשי תיבות מסתוריים; לא, לא מדובר בסיסמא הפותחת את קבר רחל, וגם לא בקללה נסתרת שמוטלת על כל יושבי ישראבלוג. נגצים, בסה"כ, הם:

אבני זכוכית עגולות או מרובעות, מגיעות בשלל צבעים.
ניתן לשבצן או להדביקן בעבודות שונות. (מקור: פורום אמנות שימושית בתפוז).

זה הכל. זה נגצים. איזה אנטי-קליימקס.

שימושים במשפט:

"אחי, יש עליך אולי כמה נגצים?".

"מי הבן-שרמוטה שלקח לי את הנגצים?".

"כמה נגצים צריך בשביל להחליף נורה?".

"זה לא סתם נגצים, אח שלי. זה נגצים משהו בן-זונה. חומר טוב. זה ייבוא אישי מהולנד".

"תביא לי נגץ, אחי, אני לחוץ אש!".

שיהיה לכולכם לילה נגצי במיוחד. אני עוד לא בטוחה אם זו ברכה או קללה. תחשבו על זה.