זה שמשהו חדש לא עושה אותו אוטומטית יותר טוב. ככה לדוגמה, ניהלנו אני והרקטה היחסית-חדשה שלי מערכת יחסים מורכבת, עד שהיא שברה את רוחי סופית, קילקלה את רוב שיעורי הטניס האחרונים שלי ועיצבנה אותי באופן כללי וספציפי. היום החלטתי לעשות מעשה נועז, וחזרתי לרקטה המאוד-ישנה שלי. ופתאום המכות היו מכות, הווינרים נכנסו, הכדור עלה ולא ירד (ברוב המקרים) ובכלל היתה לי תחושה של עוצמה מוכרת, ולא ההרגשה המעצבנת שאני מחזיקה חתיכת פלסטיק חסרת אישיות. המסקנה - זה הזמן לקנות רקטה חדשה.

***

הדבר נכון גם לגבי מוזיקה. כי הנה, לדוגמה, אף שיר חדש לא מצליח לנענע לי את הטוסיק כמו Play that Funky Music White Boy; אף שיר חדש לא משחרר לי את הזעם כמו השירים המשובחים של Rage Against the Machine ואף שיר חדש לא למדתי בעל פה כמו את Lombelico Del Mondo.

***

דיונים ערים מתנהלים בכל עבר בענייני הבחירות והפוליטיקה. ההתלבטות הפעם קשה במיוחד. אבל בשיטת פופר הידועה, נבדוק מה לא נכון: אין מצב שאני מצביעה למפלגה שיושבים בה טינופות כמו אולמרט ודליה איציק, שלא לדבר על מנכ"לית של משרד החינוך הכושל ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל; פרץ הוא לא לגמרי שפוי וגם לא האנשים שמצטרפים אליו (עיתונאית עם אג'נדה קומוניסטית ומיליונר עם אג'נדה של משועמם; שינוי זו לא אופציה לאחר מסע הבושות שהם עשו בקדנציה הנוכחית, ולאור העובדה שהם לא הטיבו בפירור עם המעמד הבינוני-חילוני שהם מתיימרים לייצג; עוד לא השתגעתי מספיק כדי להצביע חד"ש; מרצ בלי יוסי שריד בראש זה לא נחשב.

מה נשאר? נכון - עלה ירוק. אני לא צוחקת במיוחד הפעם. לא עישנתי גראס בחיי, וגם לא סיגריות, אבל לא ממש אכפת לי שאחרים יעשו את זה בחופשיות. האג'נדה הסביבתית שלהם לא רעה בכלל, ואני מוכנה בהחלט לתת להם צ'אנס.

יש אופציה גם של פתק לבן מחאתי. אבל מה, ללכת לקלפי בשביל לבחור לא לבחור? זה לא אני.

***

יאללה, לישון. מחר עוד השכמה מוקדמת מאוד.