אני מרגישה את זה בא. עד עכשיו הצלחתי להמנע מזה, אבל זה שחדלת האישים בעבודה שלי התעטשה עלי כל היום, בטח לא שיפר את החסינות שלי לחיידקים המזוהמים שלה.

הסימן הנורא מכל - מגרד לי בגרון. גירוד קל, כמעט לא מורגש. אבל הוא שם. אני יודעת. אני מכירה אותו יותר מדי טוב.

אי לכך ובהתאם לזאת, התחלתי במתקפה משולבת, הכוללת חומרים כימיים וביולוגיים, וטכניקות משפחתיות סודיות ומטורפות.

השלב הראשון: לימון. לימון סחוט-טרי, ישר לתוך כוס. בלי סוכר. לגימות קטנות וגרגור. זוועת אלוהים. תנסו את זה פעם.

השלב השני: חריף. סנדביץ' עם פסטרמה, מלא עד אפס מקום בפיסות צ'ילי אדום ואכזרי. לא הגעתי לידי דמעות. סימן שלא היה חריף מספיק.

השלב השלישי (טרם בוצע): גרגור מי מלח.

השלב הרביעי (טרם בוצע): מתקפת חריף עזה אף יותר, הכוללת לעיסה ישירה של פלפלים, ממרח חריף של אוליביה, וכל דבר שיגרום לי לבכות מרוב חריפות.

השלב החמישי (אם כל השאר לא יעבדו): התמוטטות למיטה, חום גבוה ואנחות שוברות לב.