אוף, אוף, אוף!

החיידקים השתלטו על הרקמות העדינות של גרוני.

קשה לי לבלוע (תחסכו ממני את הבדיחות, אין לי כוח לזה עכשיו).

קשה לי לדבר.

קשה לי לנשום.

זה מדכא. קיוויתי שזה יעבור, אבל זה החמיר, וכל הלילה הרגשתי את מושבת הבקטריות הולכת וגדלה לי בגרון בטור אקספוננטלי.

אני אמנם הולכת לעבודה, אבל אני מתכוונת בהחלט לומר לבוסית שלי שאני לא מרגישה טוב, ולהתחפף משם.

אני שונאת להיות חולה, להרגיש את החולשה מתפשטת לי בגוף. ואין לי ספק בכלל שזה גם קשור למצב-רוחי הרעוע והעצוב-עצבני של השבוע האחרון.  ברור לי, גם, שמדובר בעונש על חטאי. אין ספק שמדובר בעונש אכזרי ולא אנושי. היש גרוע מלהשפריץ קל-גרון אל הלוע במשך כל הלילה, ולגרגר מי-מלח דבר ראשון בבוקר?

פוי.