כמה מדינות יש בעולם שאיבדו שני ראשי ממשלה בתוך 10 שנים? ולא בהפיכות, בחירות כושלות או סתם מטמטום. ממש, פיזית, איבדנו שני ראשי ממשלה ב-10 שנים. רבין ז"ל נרצח על ידי טינופת לא אנושית, ושרון, למרות שעודו בין החיים (בקושי), כבר לא יחזור להיות ראש ממשלה.

אני לא מחזיקה בלירה מהמדיניות של שרון ומהדברים שהוא עשה. איש חזק, בולדוזר, החלטי, מנהיג. אולי זה נכון, אבל אני עדיין לא מעריכה אותו כראש ממשלה. הוא מושחת, מטריד, לוחמני ואגרסיבי יתר על המידה. יחד עם זאת, לעומת שאר האופציות שהסתובבו פה בעשור האחרון, מאז מותו של המנהיג האמיתי האחרון, הוא היה די בסדר והביא סוג של יציבות ואיזון, ואולי איזה שביב תקווה מטופש, שיום אחד יהיה פה קצת שקט, אם רק נחזיק מעמד עוד קצת.

אבל אין לנו מזל. בדיוק כשאנחנו על הסף של משהו גדול באמת - צעדים מדיניים גורליים, בחירות שיכולות לשנות את כל המפה הפוליטית, שגשוג כלכלי, תיירות, יציבות, שמחה וסתם חדשות שבהן הידיעות הראשונות קשורות לנושאי כלכלה וחברה ולא לפיגועים - בדיוק כשאנחנו ממש נוגעים בזה, בקיום הנורמלי, בקצות האצבעות, זה מתקלקל.

אולי זה בגלל שאנחנו נתלים יותר מדי בכל פעם על מנהיגותו של אדם אחד, על כוחו של איש אחד, שיכול להיות רב ומדהים, אבל זה לא משנה את העובדה שהוא אחד, יחיד, בודד, ושהמשא יכול להכריע אותו. המשא, כדור עופרת או סתם כלי דם בלתי יציב במוח.

כשהכל תלוי באיש אחד, כל מה שצריך זה מכה אחת כדי להפיל אותו.

והכל תלוי באיש אחד כי כבר אין לנו אמון במערכת. כי ראינו יותר מדי שחיתות, גועל נפש וסתם טמטום, ואנחנו כבר לא מאמינים לאף אחד. או רק לאחד. אחד כל פעם.

והם באים והולכים, אחד כל פעם, ואף אחד לא מצליח להביא אותנו אל המנוחה והנחלה. אולי כי הזמן נגמר להם מהר מדי. ואולי, באמת, כי אין לנו מזל.