ככה, פעם בכמה זמן זה קורה לי. התקף נקיון בלתי נשלט אוחז בי, משתלט עלי והופך אותי ליצור היפראקטיבי שמתרוצץ בבית עם בקבוק של Ajax. הפעם אף הרחקתי לכת והשמדתי גופיה של אבא שלי, והלאמתי אותה לטובת הנקיון. הקורבן הפעם - סט התופים שלי, שצבר לו אבק מזה כמה חודשים, והכרום התחיל להעלות סימנים ירקרקים של חוסר תשומת לב.

עם המון אהבה (ונוזל לניקוי חלונות) ניקיתי את כל הסט. לאט לאט, תוף אחרי תוף, מצילה אחרי מצילה, סטנד אחרי סטנד. עכשיו הוא בוהק, יפה ואדום מתמיד. אני חושבת שהוא מרוצה מאד מהטיפול שהוא קיבל. עכשיו רק נותר להחליף עורות ולשים מתחתיו שטיח, והכל יהיה טוב יותר.

כנראה שזו תקופה של התקפי נקיון, שכן לפני כמה ימים התלבשתי על חדר האמבטיה שלי, השמדתי איפור ישן וזול, ופיניתי מקום לאיפור חדש ויקר. סידרתי את הכל לפי קבוצות (מסקרה, ליפסטיקים, צלליות), וגיליתי שעדיין יש לי כמויות מטורפות של איפור, שיספיקו לי לחודשים של מצור, במקרה של אזעקת אמת.

ביומיים האחרונים אני מנהלת שיחות טלפון עם "שידוך" פוטנציאלי, שחיברה לי חברה שלי. הוא נחמד, אבל אני לא אדע עד שלא אפגוש אותו. זה בליינד-דייט אורגינל. אפילו תמונה שלו לא הראו לי (וזה לא אומר שלא חיפשתי ומצאתי באינטרנט, רק שאני לא בטוחה שזה באמת הוא. אם זה הוא אז אין על מה לדבר בכלל, הוא אפילו לא קרוב למה שמעניין אותי). בעיה אחת שיש לי איתו - הוא קצת ביישן ומהוסס, קצת יותר מדי, לטעמי. אני מקווה שזה רק סימפטום השיחות הראשונות. ביישנים לא עושים לי את זה. קיטרתי לחבר הכי טוב שלי שאני נורא רוצה כבר לפגוש מישהו שיהיה בטוח בעצמו, עם קצת אנרגיות ורוח שובבות. לא איזה יבשוש-היי-טק משועמם, שהדבר הכי מרתק שהוא עושה זה לפרוץ תוכנות. נמאס לי להחזיק את היד לאנשים. והמבין יבין.

וכדאי מאד שאפסיק לנשוך לעצמי את הלחי. מתפתחים שם דברים איומים ונוראים.