קצת עצוב, מה שנהיה פה בישרא.

אני באמת אוהבת את האתר הזה, ויש כאן הרבה כותבים נורא נחמדים. אבל הטרנד המאוס הזה, של בלוגים מפוברקים, כבר מתחיל לעלות על העצבים. נכון, זכותו של כל אחד לכתוב מה שהוא רוצה, אבל יש לא מעט מקרים שזה הופך למשחק ברגשות הקוראים, ואולי גם גובל בפלילים.

זה התחיל מי. פופק האלמותי. אחר כך בא כל פרוייקט הניסוי של אייזק. כולם היללו ושיבחו את הבדיחה. אבל זה ממשיך מזה שבטופ של רשימת הבלוגים נמצא משהו צואתי כמו איריס, משהו שברור כבר מזמן שהוא מפוברק, וגם מפוברק באיכות נמוכה במיוחד. זה עלבון לאינטילגנציה של כל מי שנהנה לקרוא כאן.

אחר כך כל מיני בחורות בודות סיפורי אונס ומפרסמות את זה בכל פורום אפשרי.

אנשים מאיימים בהתאבדות כדי "למשוך קהל".

ועכשיו יש חשדות מהותיים נגד הבלוג "מאחורי הסטטוסקופ" (ראו פוסט אחרון, בתגובות), ויש האומרים שגם שם מדובר בבלוג בדוי לחלוטין.

מישהו החליט ש-margi היא גם כן המצאה, כי היא כותבת יפה ורהוט מדי בשביל ילדה בת 16. 

שני האחרונים, למשל, אלה בלוגים שאני קוראת בקביעות. לגבי הבלוג של הדוקטור - יש לי ספקות בגלל הפוסט האחרון. לגבי הבלוג של margi, אני פשוט נורא נורא מקווה שזה לא עוד עבודה בעיניים, כי זה באמת מוגזם.

אני רואה בפיברוקים האלה פגיעה ישירה בקוראים שבאים, מתעניינים, ולפעמים מזדהים מאד רגשית עם הכותב וכתביו. אז נכון, גם אני לא חושפת את כל חיי פה (רחוק מזה), ומצווה לטשטש לפעמים פרטים כדי לשמור על הפרטיות, אבל כל הבדיות האלה, שמטרתן רק למשוך רייטינג ולהקפיץ את הקאונטר, הן חסרות הגינות, ואולי גם מסוכנות קצת. כי בפעם הבאה שילד בן 16 עם נטיות התאבדותיות אמיתיות יכתוב פה על זה שהוא הולך לתקוע לעצמו כדור בראש, אף אחד לא ימהר לעזור לו, וכולם יתחילו לחפש סימנים ורמזים לכך שהוא משקר. מעבר לכך, בגלל מכת הפיברוקים הזו, כמעט כולם הפכו לחשודים. כל פעם שיש אזכור של משהו דרמטי בבלוג, אנשים מתחילים לשאול את עצמם אם זה באמת, או שזה בשביל הרייטינג.

מי שיגיד עכשיו שהוא סתם קורא בשביל הכיף, ולא ממש אכפת לו אם זה אמיתי או לא, מקובל עלי. מישהו כזה הוא ממילא לא קהל היעד של מה שאני כותבת בפוסט הזה. ואל תטיפו מוסר על זה שאסור להיקשר רגשית למה שקורה פה. לפעמים נקשרים וזהו, בלי יותר מדי רציונאל. לפעמים קוראים משהו שנוגע עמוק בלב, וזה בדיוק כל העניין פה - סתם אנשים שכותבים מהלב. כן, האינטרנט מלא במתחזים, אני יודעת. כל הטיעונים האלה לא ממש רלוונטיים, כי אם היו קוראים לאתר הזה "ישרא-סיפורים בדיוניים", בטח לא היתה לו את אותה פופולאריות.

ברור לי שישראבלוג הוא במה לכל מיני סוגים של כותבים, אבל אולי כדאי שלפני שאתם פותחים עוד בלוג-גימיק, תעצרו ותחשבו שניה על טקסט נהדר שקראתם פה לאחרונה, משהו עם המון רגש שנגע ללבכם (אם יש לכם כזה), אולי אפילו סתם סיפור מצחיק מהחיים עם איזה מוסר השכל שכתבה בחורה צעירה ורגישה, נגיד. ועכשיו תעצרו שוב ותדמיינו שזו לא בחורה נחמדה, אלא פדופיל בן 50, או סתם עיתונאי שעושה עליכם ניסוי חברתי. די דוחה, לא?

ברור לי שאני לא פותרת את הבעיה, אבל אולי כמה אנשים כאן יתחילו לחשוב על מה שהם עושים. ואגב, כל המינכהאוזנים למיניהם - עשו את זה כבר לפניכם, כמו שהבנתם מן הסתם, ככה שאתם לא ממש מקוריים ומאגניבים כמו שאתם חושבים. מספיק עם זה.