הכי מעצבן בנקיונות...

להוציא את הפסטה הרטובה, חתיכות הבצל הירוק והחומרים הרדיואקטיביים האחרים מחור הניקוז של הכיור.

כשאין מים חמים לעשות כלים.

כששכחת שלפני רגע פתחת את המים החמים, את פותחת את הקרים כדי לשטוף ידיים ומקבלת כווייה, כי המים הרותחים עדיין בצינור.

עשית את כל הכלים, את נורא מרוצה מעצמך, סגרת את כל הארונות, שטפת את הכיור, הכל נקי ונוצץ, ניגבת את הידיים, ואז את מסתובבת לכיריים ומגלה שם עוד סיר אחד קטן, מלא בפסטה מלפני 3 ימים, שאת פוחדת לפתוח בכלל. את מסתכלת על הכיור הנקי, מסתכלת על הסיר, על הכיור ושוב על הסיר, ואומרת "שיזדיין הסיר. הוא סגור. זה נראה נקי ככה".

למצוא אחר כך גם כוס חצי מלאה בדיאט קולה בחדר העבודה.

לטאטא ולהזדעזע מכמות ה-Dust Bunnies שהצטברה מתחת למיטה שבה את ישנה כל יום.

להעביר סמרטוט ולגלות שלא הוצאת את כל ה-Dust Bunnies כשהשתמשת במטאטא.

לנקות אבק מכל הליפסטיקים ומיכלי המסקרה, אחד אחד.

לרוקן את השקית של שואב האבק.

לרוקן את השקית של שואב האבק, לא לשים לב לרגע, ולקבל ענן מזוהם של חלקיקי אבק ישר לפרצוף.

להשאיר סימנים לעצמך אחרי ששטפת  - על מי אפשר לצעוק במקרה כזה?

לנקות כשמישהו אחר מצחין מול הטלוויזיה בנחת.

להבריק את האמבטיה והשירותים עד זוב דם (שלך) ואחרי חצי שעה להיכנס להתקלח ולקלקל את כל הלוק.

לגהץ חולצות של חורף.

לגהץ.

וגם לקפל. לגהץ מנצח, בכל מקרה.

לחפש גרביים שאיבדו את בנות זוגן, להתייאש ולדחוף אותן בסוף ככה למגירה, שיסתדרו.

לגלות באמצע הנקיונות שפנדורה לא עובד כמו שצריך, והמוזיקה מפסיקה באמצע.

להיות נורא מבסוטית שמילאת 3 שקיות זבל אבל להיזכר אחר כך שגם צריך להוריד אותן.

לגלות שערימת הניירת שאמרת שתסדרי מגיעה תיכף לתקרה.

למצוא דו"ח של 250 שקל שהיית צריכה לשלם לפני חצי שנה, מכוסה באבק, מתחת לשידה או בין כמה ספרים שזרוקים ליד המיטה.

כאבי הגב.

הלכלוך.

הנקיונות.