אין מה לדבר. חוויה מענגת, הדואר. במיוחד לאור העובדה שרוב הפעמים שאדם ממוצע נמצא שם, הן לשם תשלום חשבונות, דו"חות חניה וקנסות משטרה. אין ספק שזו דרך נפלאה לבזבז כסף. וזמן. שכן אלא אם כן מצאתם סניף דואר עם תכונות קסומות, בו התורים קצרים, השירות יעיל והפקידות ממש עובדות, רוב הסיכויים שכשאתם מגיעים לסניף הדואר הקרוב לביתכם, זה נראה ככה:

קודם כל, יש לכם הרבה מזל אם בכלל הגעתם לדואר והוא היה פתוח. שעות מעניינות יש להם שם. משהו בנוסח 8-12 ואחרי הצהריים עוד כמה שעות, אבל לא תמיד. וביום רביעי רק עד 12:15, אבל רק בימים שמעונן, וכו'. כך שאם אתם במקרה עובדים במשרה מלאה, הסיכויים שתראו את הדואר פתוח שווים לסיכויים שסמאשנובה תעבור את שמינית הגמר ברולאן גארוס.

תור ארוך, שבכלל יוצא מהדלת של הסניף. אתם נעמדים בסופו, בצייתנות. עוד לא הספקתם לתפוס לעצמכם את הבלטה, וכבר איזה אוויל מגחך טופח לכם על הכתף: "אני הייתי לפניך!!!", הוא מחייך חיוך של נצחון, בכלל לא טורח לעמוד במקום שלו, והולך לדבר עם החבר'ה בחוץ. למה לא, למה לא, יא בן זונה. למה שלא תלך הביתה, תשתה איזה קפה, ואני אתקשר אליך כשיגיע תורך? מניאק.

התור לא זז. למה? אה, פשוט מאד. יש פקידה אחת, והיא מאד עסוקה. לא במתן שירות, חלילה, אלא בשתיית קפה ופטפוט נון-שלאנטי עם הלקוח שנמצא ליד האשנב שלה. מה שלומך, מה שלום הילדים... מה שלום אמא שלך?! למה שהיא תטפל בו במהירות? היא הולכת הביתה ב-12, ולא משנה כמה לקוחות עברו אצלה. אין לה מכסה. אז בואו נעביר קצת זמן, שלא יהיה משעמם, חלילה.

בזמן שאתם מחכים אתם יכולים להזין את עיניכם במגוון טיפוסים מדהימים, נציגים של החברה הישראלית. ממש מחקר אנתרופולוגי. מהילד שבא לשלם אגרת מבחן תיאוריה, דרך ההוא שעוד לא למד שחשבונות אפשר לשלם בכרטיס אשראי או באינטרנט, הקבלן שמסתובב מיוזע ומסריח עם סטיפה של אלפי שקלים, בשטרות של 200, ועד הזקנה שבאה לשלוח מכתב לאוקראינה והפיליפינית ששולחת חבילות מפלצתיות לאמא שלה בניכר.

פתאום נכנסת איזו פריחה עם עגלת תינוקות, דורסת את הרגליים של כולם עם הגלגלים, ומתנצלת בהתנשפות על "איך שהיא נראית". למה? כי האהבלה באה מהמספרה שמעבר לרחוב, עם הצבע על השיער והסינר של המספרה, בשביל לשלם איזה חשבון. והיא מכירה את הפקידה, השם ירחם. זה אומר שהיא תגיע לאשנב הרבה הרבה לפני. יופי. מזל שאין לי מה לעשות היום...

ואם בטעות הגיע הרגע המיוחל, והגעתם לאשנב בלי שהתעלפתם מעייפות ומצמא, הסיוט לא נגמר. כי אם באתם לקחת דואר רשום, הוא פתאום נעלם; ואם באתם לקבל חבילה, היא מגיעה מעוכה, ולרוב הדברים בפנים שבורים; ואם באתם לשלוח פקס - הוא לא עובד כל כך טוב; ואם באתם לשלוח חבילה, הפקידה תשים עליה עוד 2 קילו מסקינגטייפ, בשביל שתצטרכו לשלם עוד כמה שקלים. אבל אם באתם לשלם חשבונות... או! תוך 5 דקות תפרדו מכמה מאות שקלים, ואף אחד לא ימצמץ. פלא שהתירוץ "הצ'ק בדואר" מתקבל בכל פעם מחדש?!

ואני לתומי חשבתי שהפריטו את הדואר. או משהו. אולי אפתח שירות מתחרה?

נ.ב. אם הייתי רוצה לשדוד מקום כלשהו, הייתי בוחרת בסניף דואר. ולו רק בשביל הנקמה.