דיוויד האסלהוף התלונן בפני אוצר מוזיאון בברלין, על כך שתמונתו אינה מופיעה שם, למרות שלטענתו היה לו חלק בהפלת חומת ברלין. לא, הבחור לא לקח פטיש-מסמר והיכה בלבנים, אלא בחר בדרך אמנותית יותר. לדבריו, ב-1989 הוא עזר לאחד את האומה הגרמנית (!) באמצעות שיר שהוא שר, בשם "Looking For Freedom", בשער ברנדנבורג בברלין.

האסלהוף מספר שלדעתו הוא הגיע ללבבם של אנשים מ-2 צדי החומה, למרות שרוב תושבי מזרח גרמניה בכלל לא ידעו אנגלית... "קצת עצוב לי שאין תמונה שלי על קירות המוזיאון", אמר בדכדוך. "צוחקים בארה"ב על הפופולריות שלי בגרמניה, אבל הם לא מבינים בכלל איזו תרבות עשירה יש שם, כמה חום וילדים. בגרמניה, הילדים הביאו לי אלפי פרחים".

אחרי שארגע מהתקפי הצחוק שאוחזים בי בעניין זה, אני יכולה רק לומר לכם שיש אנשים שחושבים שהוא אכן לקח חלק בהיסטוריה, אבל בצורה קצת אחרת. למשל:

ולחילופין:

אכן, דמות מפתח בהסטוריה העולמית. ונכון, הגרמנים אכן חמים מאד. חמים אש, אפילו. חמים שריפת-גופות סטייל.