סמכו על המתרגמים הישראלים שידפקו אפילו את השמות הפשוטים ביותר לתכניות טלוויזיה.

המקור - The Antiques Road Show. אה, כן. תכנית מצויינת של ה-BBC Prime בה נשים זקנות או סתם מכוערות מביאות להערכת מומחים ציורים וחרסינות שהן שמרו 50 שנה בעליית הגג המשפחתית, רק כדי לגלות שהם שווים 20 אלף פאונד, בתור התחלה, אבל אם יעשו להם שחזור, הם יהיו שווים 100 אלף. או משהו. כל פעם שאתם רואים סכום בתכנית הזו ("1000 פאונד, זה הכל?!"), תכפילו ב-8. נראה אם לא תתבעסו עד סוף התכנית.

וכל פעם שמישהו מביא משהו שהוא בן "רק 58 שנה" או "רק מהמאה ה-18, פחחח, לא שווה כלום", תסתכלו סביב בבית שלכם, ותנסו למצוא חפץ אחד שגילו יותר מ-50 שנה, ולא, לא התכוונתי לסיר עם המרק שמעלה ירוקת במקרר, וגם לא לחולצה עם החורים מהגן, וגם לא לבובת הדובי המרופטת שאת לא מוכנה לזרוק כבר 20 שנה...

יש להם היסטוריה, לבריטים האלה, והם שומרים עליה ומטפחים אותה, ביראת כבוד ובאהבה. רוב האנשים שמביאים את החפצים האלה בכלל לא מתכוונים למכור אותם, אלא לבטח אותם, וגם כשאומרים להם שהצנצנת המכוערת בת 300 השנה שלהם שווה 6000 פאונד, הם אומרים "כן, אבל אנחנו נורא אוהבים אותה ולא נמכור אותה". גם המעריכים עצמם מראים יראת כבוד לחפצים, מספרים בשמחה ובאריכות על ההיסטוריה שלהם, וכל הזמן אומרים "איזה יופי", גם אם מדובר בסכיני מנתחים לגופות (היה כזה, נשבעת!).

והתרגום - מופע הענתיקות בדרכים. ענתיקות. במלרע. ישר עושה אסוציאציות של בית אבות, שוק הפשפשים, ובעיקר, גורם לי לשמוע קול (כן, אני שומעת קולות. יש עם זה בעיה?!) שצועק בקול צרוד "אלטע זאחן!!! אלטע זאחן!!!". ענתיקות. פיכס. פלא שאין כבוד להיסטוריה? אצלנו, חפץ שהוא בן יותר מ-10 שנים הולך לפח כי הוא "ענתיקה" ו-"ישן", ו-"מה אתה שומר זבל בבית, תקנה כבר חדש". אצלנו אין עליות גג, יש בוידעמים, שם שמים את כל ה"זבל" שלא רוצים לזרוק. אבל זה מעין פח זבל, כי כשחושבים על בוידעם, חושבים על מקום מעופש ואפלולי, מלא באבק וקורי עכביש, שבו שמים את כל הדברים שאנחנו לא משתמשים בהם.

אולי זה כי העבר שלנו כל כך מסריח. אפשר לחשוב שההווה יותר טוב...

בכל מקרה, אני מבקשת מאגודת המתרגמים הישראלית (או איך שלא קוראים לכם) שתפסיקו לסרס ולהרוס כל חלקה טובה בתכניות הטלוויזיה. תודה ויום טוב.