קל מאוד לאתר את הדואר האלקטרוני שלי - אם יודעים את שמי המלא.

וכך אני מוצאת את עצמי במצב שבו אני צריכה לחשוב אם לענות (שוב) לנודניק עב האף (שוב) שלא סבלתי אז ואני לא סובלת (שוב), שחושב שזה שלמדנו ביחד לפני 200 שנה אומר שאפשר להסתחבק איתי, למרות שלא טרחתי לשמור איתו על קשר (כי הוא מניאק) ואין לי כוונות לעשות לו שום טובה הקשורה במקצוע המשותף למחצה שלנו.

קרצייה. רד ממני. לפעמים האינטרנט זה לא דבר כל כך נפלא.

***

ועוד מייל אחד, כשכבר הייתי בטוחה באמת שלא תהיה תשובה יותר לעולם על כלום. מוזר. מה עושים עכשיו? בינתיים כלום.

***

ו-SPAM בלי הפסקה. אני חושבת שהזין שלי כבר מספיק גדול, אפשר להפסיק לשלוח הצעות.

***

ואלה שכבר הפסיקו לענות על שלי, כי אין להם זמן. גם אני עובדת 6 ימים בשבוע ומוצאת את הזמן כשצריך.

***

מסר לגברים שחצנים: אם אתם חושבים שתגידו שאתם טייסים ומייד כל הבחורות שלפניכם יפשטו את בגדיהן וייריירו בתאווה, יש לכם טעות ואתם חיים במאה ה-20. צריך קצת אופי כדי להרשים אותי, ולא רק זוג כנפיים מאלומיניום.

***

בתפריט הערב: ספגטי בולונז. אם אני לא אתמוטט מעייפות עד שלב ההכנה.

***

היו ברוכים.