- מה אתה אוכל?

- אני אוכל... צ'יקס!

- צ'יקס?

- כן, צ'יקס!

- צ'יקס.

- כן, צ'יקס! מה רע בצ'יקס? זה מזון בריאות!

(דיאלוג עתיק יומין ביני לבין החבר הכי טוב שלי, בשיחת טלפון).

יש ויכוחים רבים על מה זה מזון בריאותי. יום אחד דגים זה טוב נגד סרטן, למחרת הם גורמים סרטן בעצמם. בשר אדום מוחרם על ידי כל מיני דבילים שלא מבינים כלום באוכל, כי זה לא טוב ללב, אבל בלעדיו חוטפים אנמיה (ואל תבלבלו לי את המוח על ויטמין B12. ראיתי איך נראים צמחונים. פחד אלוהים), וירקות, מה שעקרונית נחשב לבריא באופן גלובאלי, מלאים בחומר הדברה, ולא בריאים בכלל וזהו.

מזון מעובד זה לא בריא. שילוב של פחמימות וחלבונים, זה לא בריא. שומנים זה לא בריא. מה זה אומר? שפיתה (מזון מעובד ופחמימה) עם חומוס (פחמימה), טחינה (שומנים), סלט, וסטייק צוואר לבן (שומנים וחלבונים) זה חטא נגד האנושות. אבל זה טעים, אז כל הזין.

בכל מקרה, זה עדיף על פני סלטים בבתי הקפה הפלצניים שיש הרבה אנשים שנוהגים לבקר אותם (אני לא הייתי בארומה בחיים שלי, ואין לי כוונות להגיע למקום שמוכר 2 מיליליטר קפה ב-40 שקל), כך מתברר על פי תחקיר קטן שעשו בעיתון הארץ. בין הויכוחים האוויליים על איזה תקן רלוונטי לסלט, והאם עוף הוא רכיב דומיננטי, ואם בכלל אפשר לקרוא לזבל שמקדונלדס נותנת "סלט", מתברר שככל הנראה, מכיני הסלטים במקומות האלה (ארקפה, קופי בין, לחם ארז, קפה הלל) לא שוטפים ידיים אחרי שהם מחרבנים, ואולי בכלל מנגבים עם היד.

סלט אוכלים בבית. זה תמיד יוצא יותר טוב. ויותר נקי, מסתבר.