הלכנו לשחק באולינג עם אחותי הקטנה. How 80's is that?! כדי להרגיש ממש במסע בזמן, כל מה שהיה חסר זה שנשב שם ונאכל צ'יפס, ואחר כך נלך לראות את קראטה קיד 2 בקולנוע.

באמת הרגשתי כאילו חזרנו אחורה בזמן. הכדורים עדיין בצבעים הביזאריים שלהם, עדיין שמנוניים, הנעליים עדיין חלקלקות מהמשתמש האחרון, אני עדיין גרועה. כלום לא השתנה. אפילו האוכלוסיה לא השתנתה - עשרות ילדים צווחים ומאושרים. רק הפעם יש להם מצלמות דיגיטליות וטלפונים סלולריים ממש קטנים.

אחר כך חזרנו לשנות ה-2000 עם סושי ביאקימונו, מזון רך כזה, שאוכל ללעוס ולהראות כמו זקנה בת 80. מחר אנחנו עושים פיקניק עם חצי משפחה מטורפת. גם Green תבוא, ככל הנראה. אני מסירה אחריות באופן רשמי לגבי מה שילך שם.

ומלבד זאת, תודה למתעניינים במצב שיני - הכל סבבה. תודה ששאלתם. לא נרשמו כאבים מיוחדים, מלבד פעימות חשודות פה ושם. לכל מנבאי השחורות - אני לא יודעת לאיזה רופאי שינים אתם הולכים, אבל אולי כדאי להחליף...