זה אולי נשמע שיא שנות ה-80, אבל בעיניי, Arcade טוב (אולם משחקי וידיאו, למי שלא יודע) זו תמיד חוויה נהדרת. ישראל, מה לעשות, די חלשה בתחום הזה. יחד עם זאת, היו פה יציאות לא רעות - הטרוקדרו בראשל"צ, אמריקנה בבאר שבע, ו-Arcade סביר למדי, שנסגר, בדיזנגוף סנטר. היום יש בקושי את ג'ויסטיק בעזריאלי, שם מדובר בעיקר בפס ייצור לכרטיסים ירוקים ומכוערים.

שיא השיאים, מבחינתי, היה מרכז המציאות המדומה שהיה בשער 1 בדיזנגוף (מקום העבודה הראשון שלי, ברוב עוונותיי). מציאות מדומה היתה אז קונספט שהקדים את זמנו, וכך גם היזמים של הסיפור הזה. מי שלא מכיר, מדובר במכונות משחק מפלצתיות, בהן אתה חובש קסדה על העיניים, וכל כולך רואה רק את סביבת המציאות המדומה. אז זה היה שיא הטכנולוגיה. היום, כמעט כל אחד יכול לקבל את זה במחשב ביתי שהוא טיפה מעל הממוצע.

ה-VR, כמו שקראנו לו בחיבה, הכיל משהו כמו 6-7 מכונות מציאות מדומה, שעבדו על מחשבי אמיגה 3000 (אז שיא כוח העיבוד, ככל הנראה), וכללו 2 סימולטורים של מטוסים, קווסט אחד ו-3 מכונות ברשת, שהכילו את המשחק הפופולרי ביותר - דקטייל נייטמייר. משחק שבבסיסו הרעיון הפשוט - יורים אחד על השני, וכל 10 יריות בא לאכול אותך דינוזאור מעופף. אם פוגעים בך, אתה מתפרק למיליון חתיכות ומתחבר במקום אחר. המשחק הזה הרבה יותר מורכב ממה שהוא נשמע, ואחרי וותק של כמה חודשים, אפשר ללמוד שם טריקים וטכניקות, שהפכו כל מדריך (כולל אותי, כמובן) לאלוף בלתי מעורער. אם היה מגיע לקוח לבד, והיה רוצה קצת אקשן, אחד המדריכים היה עולה איתו ומשחק נגדו, וכמובן נותן לו לנצח. אבל בלילה (יותר נכון, לפנות בוקר), אחרי שכל הלקוחות היו הולכים, היינו עושים טורנירים בין המדריכים, במשחקים שנמשכו הרבה מעל הממוצע (ללקוח רגיל המשחק מוגבל בזמן, כמובן), משחקים שמהם היינו יוצאים מזיעים ומתנשפים, כאילו רצנו מרתון קטן. ותאמינו לי, זה היה מעייף באמת.

זה היה מקום מאד מיוחד לעבוד בו. הגעתי כשחקנית מכורה והפכתי למדריכה במשרה חלקית... בהתחלה הייתי חוזרת הביתה עם כאבי גב ועיניים, ואף כאבי ראש (המקום היה חשוך, ורק המוניטורים ריצדו שם רוב הזמן), אבל אחרי שבוע-שבועיים התרגלתי, והיה כיף. אווירה נעימה, חבר'ה צעירים, והמון שעות של VR בחינם. העבודה המושלמת.

אהבתי את המקום. היה בו גם אחלה אוכל ובר נחמד, כך שהיה אפשר להשתכר. אבל אחרי כמה חודשי פעילות הוא נסגר, כנראה בגלל השכירות הגבוהה, וכנראה מפני שהוא באמת הקדים את זמנו. לדעתי, היום הוא היה יכול להצליח הרבה יותר. מכונות הדקטייל הועברו לסנטר לתקופת מה, שם שיחקו בהן מדי פעם, אולם משום מה זה לא ממש תפס. מאז, אגב, לא ראיתי בשום Arcade ראוי לשמו איזו מכונה לדוגמא. עם הטכנולוגיה של היום, בטח אפשר לייצר משחקים מדהימים, עם המורכבות של שר הטבעות והאקשן של מאטריקס (הנה, כבר 2 רעיונות למשחק), אבל איכשהו, זה לא קורה כאן בארץ.

אולי יש משהו מפחיד, קמאי, בלהכניס את הראש שלך לעולם אחר. היו אנשים שממש נלחצו מזה, וחלק אף הורידו את הקסדה אחרי דקות ספורות. אולי אנשים חושבים שזה כמו המחילה של עליסה בארץ הפלאות, או המאטריקס - ברגע שנכנסת לשם, כבר אין דרך חזרה. אולי סתם כל העסק הגיע מוקדם מדי (תחילת שנות ה-90), ואולי דיזנגוף זה לא בדיוק המקום לדברים האלה. אני מקווה שמתישהו בקרוב זה יחזור. אולי אני אחזיר את זה. תמיד רציתי לפתוח Arcade. בלי שום קשר, בדיקה קצרה בגוגל הבהירה לי שהמכונות האלה לא מיוצרות יותר. הפסיקו לייצר אותן ב-1994. מחיר של משומשת - 10,000 עד 20,000 דולר, למי שמעוניין.

וזה בכלל לא הקטע שהתכוונתי לכתוב, אבל ניחא.בפעם הבאה אכתוב את מה שרציתי - Arcade Fantasy.