המקום: סופרמרקט.

הזמן: צהריים מוקדמים.

באמתחתי: עיתון, פרגית ושאר ירקות.

הדיאלוג:

קופאית: "רוצה מבצעים?".

אני: (אורזת, לא מספיקה להגיד לא)

קופאית: "יש שניצל צמחי".

אני: (מרימה את הראש ומעוותת את פרצופי בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים) "לא, ממש לא".

קופאית: (מתגלגלת מצחוק, מקריאה לי את שאר ה"מציאות") "160 שקלים ו-25 אגורות, בבקשה".

אני: "כי אם כבר שניצל, אז שיהיה עשוי מאיזו חיה".

קופאית: (ממשיכה להתגלגל מצחוק): "אני אף פעם לא אכלתי טבעול, אבל איך שראיתי פרצוף שעשית, אני מבינה שלא כדאי לי".

אני: (חותמת על השובר של האשראי) "יותר טוב לך שתאכלי את הנייר הזה, יותר טעים. גם יותר בריא".

קופאית (עוד שניה נחנקת): "אני אסמוך עליך".

טוב לדעת שאני עוד מסוגלת לבדר אנשים.